השכל הגדול ביותר, קצה השכל האנושי, תכלית הידיעה שלא נדע, ההבנה הגדולה ביותר, האמת המוחלטת, מה מבינים בסוף? איך מרגיש אושר? אחדות שקרית, מעל השכל האנושי, אין הבדל בין יש לאין
מה מבין אדם שחוקר עד קצה השכל האנושי?
אדם שישאל שאלות על המציאות, יחפש את הסיבות, המהות והמשמעות של כל דבר, וישאל באופן מתמיד ועמוק, יגיע בסופו של דבר למסקנה ייחודית ומפתיעה. מדובר במצב שבו הוא כבר לא יוכל להבחין בין דבר להיפוכו, בין יש לאין, בין טוב לרע, ובין אמת לשקר. אדם שיחקור את המציאות לעומק יגיע לנקודה שבה הוא פשוט לא ידע יותר דבר, אבל חשוב להדגיש שזה לא מצב של חוסר ידיעה רגילה, אלא מצב שבו נעלמות לחלוטין ההגדרות עצמן, ואיתם כל שאלות האדם.
מהי המשמעות האמיתית של אי - ידיעה מוחלטת?
כאשר אדם מגיע למצב שבו הוא לא מבין דבר ולא יודע כלום, לא מדובר בסתם חוסר הבנה או בלבול. אלא, מדובר במצב שבו לא רק שהוא לא יודע כלום, הוא גם לא יודע שהוא לא יודע. אם אדם יגיע למצב הזה, הוא כבר לא יוכל לשאול שאלות, כי השאלה עצמה מבוססת על כך שיש איזו הנחת יסוד שמפרידה בין דבר לדבר אחר. במצב של אי - ידיעה מוחלטת, גם ההבדל בין השאלה לתשובה אינו ברור. זהו מצב שבו השכל האנושי מגיע לקצה גבול ההבנה, ואינו יכול להתקדם יותר.
האם בסוף באמת מגיעים לאחדות?
רבים חושבים שבסוף התהליך של החקירה, האדם יבין שהכל אחד. אולם לפי ההסבר המדויק של אליעד כהן, לא מדובר בהגעה לאחדות, אלא בהגעה למצב שבו האדם אינו רואה הבדל בין אחדות לפירוד. לא מדובר רק בהבנה שאין הבדל בין דבר להיפוכו, אלא שלא מבינים כלל את משמעות המושג "הבדל". זאת אומרת שהאדם לא חושב ש"הכל אחד", אלא הוא לא חושב שום דבר, ואין לו כלל תפיסה של "אחד" או של "רבים". זה מצב שמעבר להבנה האנושית הרגילה.
מה יקרה לתפיסת הקיום אם לא תדע דבר?
אליעד כהן מביא דוגמה להמחשה: "על מה היית חושב אם לא היית קיים ואם מאומה לא היה קיים?" התשובה היא שלא היית חושב כלום, כי לא היה מי שיחשוב, ולא היה על מה לחשוב. זה בדיוק המצב שאדם יגיע אליו כשהוא חוקר באופן עמוק. זה מצב של סוף המשחק, שבו אין קיום ואין אי - קיום, מכיוון שאין הבדל ביניהם.
איך יודעים שהגעת לסוף החיפוש?
אם אדם חושב שהגיע לסוף ושהוא "הבין" שאין הבדל, זוהי עדיין הבנה ולכן הוא עדיין לא הגיע לסוף. כאשר הוא אומר "אני לא מבין", הוא עדיין מבין שיש משהו שהוא לא מבין, ולכן זה לא הסוף. כשמגיעים באמת לסוף, לא קיימת אפילו המחשבה "אני לא מבין". אין ידיעה שיש מה להבין או לא להבין, ואין אפילו שאלה אם הגעת לסוף או לא. זהו מצב של תכלית הידיעה שלא נדע, שהוא למעשה מעבר לתודעה אנושית.
האם אפשר לפעול מתוך מצב של אי - ידיעה מוחלטת?
אדם שרגיל לחשוב מתוך ידיעה, יתקשה לדמיין כיצד פועל אדם שאינו יודע כלום. אך כאשר האדם באמת אינו יודע כלום, הוא כלל לא חושב על "איך לפעול". הוא לא נמצא במצב של שאלה או חוסר ביטחון, הוא פשוט נמצא במצב של תודעה אחרת לגמרי, שבו אין אפילו את האפשרות לשאול. זהו מצב שונה לחלוטין מכל מה שאדם...
אדם שישאל שאלות על המציאות, יחפש את הסיבות, המהות והמשמעות של כל דבר, וישאל באופן מתמיד ועמוק, יגיע בסופו של דבר למסקנה ייחודית ומפתיעה. מדובר במצב שבו הוא כבר לא יוכל להבחין בין דבר להיפוכו, בין יש לאין, בין טוב לרע, ובין אמת לשקר. אדם שיחקור את המציאות לעומק יגיע לנקודה שבה הוא פשוט לא ידע יותר דבר, אבל חשוב להדגיש שזה לא מצב של חוסר ידיעה רגילה, אלא מצב שבו נעלמות לחלוטין ההגדרות עצמן, ואיתם כל שאלות האדם.
מהי המשמעות האמיתית של אי - ידיעה מוחלטת?
כאשר אדם מגיע למצב שבו הוא לא מבין דבר ולא יודע כלום, לא מדובר בסתם חוסר הבנה או בלבול. אלא, מדובר במצב שבו לא רק שהוא לא יודע כלום, הוא גם לא יודע שהוא לא יודע. אם אדם יגיע למצב הזה, הוא כבר לא יוכל לשאול שאלות, כי השאלה עצמה מבוססת על כך שיש איזו הנחת יסוד שמפרידה בין דבר לדבר אחר. במצב של אי - ידיעה מוחלטת, גם ההבדל בין השאלה לתשובה אינו ברור. זהו מצב שבו השכל האנושי מגיע לקצה גבול ההבנה, ואינו יכול להתקדם יותר.
האם בסוף באמת מגיעים לאחדות?
רבים חושבים שבסוף התהליך של החקירה, האדם יבין שהכל אחד. אולם לפי ההסבר המדויק של אליעד כהן, לא מדובר בהגעה לאחדות, אלא בהגעה למצב שבו האדם אינו רואה הבדל בין אחדות לפירוד. לא מדובר רק בהבנה שאין הבדל בין דבר להיפוכו, אלא שלא מבינים כלל את משמעות המושג "הבדל". זאת אומרת שהאדם לא חושב ש"הכל אחד", אלא הוא לא חושב שום דבר, ואין לו כלל תפיסה של "אחד" או של "רבים". זה מצב שמעבר להבנה האנושית הרגילה.
מה יקרה לתפיסת הקיום אם לא תדע דבר?
אליעד כהן מביא דוגמה להמחשה: "על מה היית חושב אם לא היית קיים ואם מאומה לא היה קיים?" התשובה היא שלא היית חושב כלום, כי לא היה מי שיחשוב, ולא היה על מה לחשוב. זה בדיוק המצב שאדם יגיע אליו כשהוא חוקר באופן עמוק. זה מצב של סוף המשחק, שבו אין קיום ואין אי - קיום, מכיוון שאין הבדל ביניהם.
איך יודעים שהגעת לסוף החיפוש?
אם אדם חושב שהגיע לסוף ושהוא "הבין" שאין הבדל, זוהי עדיין הבנה ולכן הוא עדיין לא הגיע לסוף. כאשר הוא אומר "אני לא מבין", הוא עדיין מבין שיש משהו שהוא לא מבין, ולכן זה לא הסוף. כשמגיעים באמת לסוף, לא קיימת אפילו המחשבה "אני לא מבין". אין ידיעה שיש מה להבין או לא להבין, ואין אפילו שאלה אם הגעת לסוף או לא. זהו מצב של תכלית הידיעה שלא נדע, שהוא למעשה מעבר לתודעה אנושית.
האם אפשר לפעול מתוך מצב של אי - ידיעה מוחלטת?
אדם שרגיל לחשוב מתוך ידיעה, יתקשה לדמיין כיצד פועל אדם שאינו יודע כלום. אך כאשר האדם באמת אינו יודע כלום, הוא כלל לא חושב על "איך לפעול". הוא לא נמצא במצב של שאלה או חוסר ביטחון, הוא פשוט נמצא במצב של תודעה אחרת לגמרי, שבו אין אפילו את האפשרות לשאול. זהו מצב שונה לחלוטין מכל מה שאדם...
- מהי תכלית הידיעה?
- מה ההבדל בין יש לאין?
- איך מרגיש אושר אמיתי?
- מה המשמעות של סוף המשחק?
- האם אפשר לדעת הכל?
- מהי גמישות מחשבתית?
- האם קיימת אמת מוחלטת?
שאלה: אדם שיחקור ויחקור את המציאות, מה תהיה מסקנתו הסופית? ברמה התיאורטית, מה תהיה המסקנה?
תשובה: מי שיחקור ויחקור לא יבדיל בין יש לאין. בסוף יגלה שאינו מבין שיש הבדל. העניין מאוד עקרוני. בסוף מגלים שלא מבינים שיש הבדל בין דבר והיפוכו, ולא את ההבדל בין יש לאין. בסוף לא רואים שיש הבדל בין יש לאין ובמצב זה ממילא אין יותר שאלות.
אם נחקור מה הנחת היסוד בסוף לא ניתן לראות הבדל בין יש לאין. בסוף לא מגיעים לשום מסקנה. אם אין מסקנה זה סימן לכך שאתה בסוף המחשבה. אם הגעת למסקנה סימן שאינך בסוף המחשבה.
כל הבנה שהיא מלמדת על כך שעדין לא הגענו למחשבה העמוקה והסופית. בסוף נגמר המשחק כולו.
דוגמה להמחשה: על מה היית חושב אם לא היית קיים ואם מאומה לא היה קיים? (מן הסתם חוויה שלא קיימת).
אם אדם חושב ומגיע למסקנה שאין הבדל, שהוא לא יודע, שזה לא משנה, או כל הגדרה אחרת, זה נקרא להגיע לאחדות השקרית. לעומת זאת אם המסקנה היא שכלום לא מובן, זה מצב בו כל האפשרויות פתוחות. אלא מה, נשאלת השאלה אם כלום לא מובן, מהי הדרך לפעול?
השאלה הזו יכולה להישאל רק ע"י אדם שמבין את ההבדל בין לדעת ללא לדעת. אבל אדם שאינו מבין כלום, כלומר, אינו מבין הבדל בין דבר למשנהו, אינו יכול לשאול "איך אדם שאינו מבין כלום פועל?"
גם לא נכון לטעון שאין שאלה. מהצד של השכל החושב שאין הבדל בין דבר להיפוכו אז אין שאלה.
אם אתה מבין שאין הבדל אז אין שאלה אבל אם אינך מבין כלום יתכן שעדין תהיה לך שאלה.
על בסיס מה השאלה? את זה שואל אדם שמבדיל אבל מי שאינו מבדיל יתכן שתהיה לו שאלה
אבל אם אתה טוען שהסוף הוא מוגדר אז ביחס לאין כלום, אין שאלה.
שאלה: יש חוויית קיום מודעת?
זו שאלה של אדם שעדין תקוע בהבדל בין יש לאין. זו שאלה שנובעת מההנחה שיש הבדל בין יש לאין אבל יתכן שהנחה זו אינה נכונה. לכן שלמרות שאין שאלה, השאלה מובנת.
שאלה: איך אתה יודע שהגעת לסוף? שאין צורך להמשיך לחפש?
להגיד אני לא מבין זו גם הבנה. אם אתה יודע, אתה עדיין בלופ. אם היית יודע שיש שאלה שאם תשאל אותה תפסיק לדעת, באותו רגע נגמר המשחק. הכוונה ב"נגמר המשחק" היא שנגמר המשחק הנוכחי. כשנגמר המשחק הזה מתחיל משחק חדש. למשחק החדש יש חוקים חדשים, כללים חדשים, ידיעה חדשה, מחשבה חדשה.
שאלה: איך אתה יודע שיש משחק חדש?
המשחק החדש עשוי להיות דומה לישן אבל הוא משחק חדש לגמרי. התפיסה חדשה, האני חדש, הכל חדש.
השאלה מהו משחק חדש. אם תגדיר שחוסר קיום זה חידלון של משחק אז זה המשחק החדש ואז נגמר המשחק לחלוטין. אם תגדיר שמי שלא מבדיל אינו קיים, ומי שלא קיים אינו משחק אז אין משחק. אבל מהיכן לנו שהגדרה זו נכונה? הרי אפשר להגיד שלמרות שהוא אינו קיים הוא עדיין משחק. תלוי כיצד אתה מגדיר משחק.
השאלה אינה רק קיום או אי קיום. זו רק שאלה של אדם שמבדיל בין יש קיום לאין קיום. זה לא מצב של אין קיום אלא מצב של אין הבדל בין יש קיום לאין קיום.
נכון שהפתרון הזה נשמע מדכא אבל מה עדיף, לשמוע אמת ולהתבאס עכשיו או לשמוע שקר לקבל אותו ולהתבאס אח"כ? זו, מן הסתם האמת. נכון שאין בהבנה הזו חוויה אבל יתכן שדרך הבנה כזו תגיע להבנה חדשה לגמרי.
באופן כללי, כשאדם מתחיל לשאול עצמו שאלות אם הוא מתחיל בבת אחת לראות דבר והיפוכו, אתה מגיע למצב שאתה לא יודע. כשנדמה לך שמסקנתך נכונה ואתה נשאל איך אתה יודע שזה נכון, לפתע אתה רואה את ההפך, וכשאתה נשאל מאיפה אתה בטוח שההפך הוא הנכון שוב אתה רואה את הנכון המקורי. ואז כשאתה נשאל מה האמת אינך יודע כלום. ראיית ההפכים מקרבת אותך לאי ידיעה. במשל, אם אתה רוצה משהו ואתה שואל עצמך למה, אתה מגיע למסקנה שלמעשה אינך רוצה באותו דבר. כשאינך יודע אם אתה רוצה משהו או לא, אינך יכול לחוש לא טוב ולא רע ואז אתה חווה תחושה של מחוץ לטוב ולרע. לא בפרספקטיבה של טוב ורע אלא בפרספקטיבה אחרת. ככל שאדם מתרגל את ההפכים במוחו כך הוא מתנתק מהדואליות האינסופית של טוב ורע. כך עד שאינו יודע כלום.
אלא מה, אם בא אדם ושואל שאלה. אם האיש מעוניין בתשובה יחסית, נותנים לו תשובה יחסית. גם גורם לאדם שיהיו לו יותר תשובות...
תשובה: מי שיחקור ויחקור לא יבדיל בין יש לאין. בסוף יגלה שאינו מבין שיש הבדל. העניין מאוד עקרוני. בסוף מגלים שלא מבינים שיש הבדל בין דבר והיפוכו, ולא את ההבדל בין יש לאין. בסוף לא רואים שיש הבדל בין יש לאין ובמצב זה ממילא אין יותר שאלות.
אם נחקור מה הנחת היסוד בסוף לא ניתן לראות הבדל בין יש לאין. בסוף לא מגיעים לשום מסקנה. אם אין מסקנה זה סימן לכך שאתה בסוף המחשבה. אם הגעת למסקנה סימן שאינך בסוף המחשבה.
כל הבנה שהיא מלמדת על כך שעדין לא הגענו למחשבה העמוקה והסופית. בסוף נגמר המשחק כולו.
דוגמה להמחשה: על מה היית חושב אם לא היית קיים ואם מאומה לא היה קיים? (מן הסתם חוויה שלא קיימת).
אם אדם חושב ומגיע למסקנה שאין הבדל, שהוא לא יודע, שזה לא משנה, או כל הגדרה אחרת, זה נקרא להגיע לאחדות השקרית. לעומת זאת אם המסקנה היא שכלום לא מובן, זה מצב בו כל האפשרויות פתוחות. אלא מה, נשאלת השאלה אם כלום לא מובן, מהי הדרך לפעול?
השאלה הזו יכולה להישאל רק ע"י אדם שמבין את ההבדל בין לדעת ללא לדעת. אבל אדם שאינו מבין כלום, כלומר, אינו מבין הבדל בין דבר למשנהו, אינו יכול לשאול "איך אדם שאינו מבין כלום פועל?"
גם לא נכון לטעון שאין שאלה. מהצד של השכל החושב שאין הבדל בין דבר להיפוכו אז אין שאלה.
אם אתה מבין שאין הבדל אז אין שאלה אבל אם אינך מבין כלום יתכן שעדין תהיה לך שאלה.
על בסיס מה השאלה? את זה שואל אדם שמבדיל אבל מי שאינו מבדיל יתכן שתהיה לו שאלה
אבל אם אתה טוען שהסוף הוא מוגדר אז ביחס לאין כלום, אין שאלה.
שאלה: יש חוויית קיום מודעת?
זו שאלה של אדם שעדין תקוע בהבדל בין יש לאין. זו שאלה שנובעת מההנחה שיש הבדל בין יש לאין אבל יתכן שהנחה זו אינה נכונה. לכן שלמרות שאין שאלה, השאלה מובנת.
שאלה: איך אתה יודע שהגעת לסוף? שאין צורך להמשיך לחפש?
להגיד אני לא מבין זו גם הבנה. אם אתה יודע, אתה עדיין בלופ. אם היית יודע שיש שאלה שאם תשאל אותה תפסיק לדעת, באותו רגע נגמר המשחק. הכוונה ב"נגמר המשחק" היא שנגמר המשחק הנוכחי. כשנגמר המשחק הזה מתחיל משחק חדש. למשחק החדש יש חוקים חדשים, כללים חדשים, ידיעה חדשה, מחשבה חדשה.
שאלה: איך אתה יודע שיש משחק חדש?
המשחק החדש עשוי להיות דומה לישן אבל הוא משחק חדש לגמרי. התפיסה חדשה, האני חדש, הכל חדש.
השאלה מהו משחק חדש. אם תגדיר שחוסר קיום זה חידלון של משחק אז זה המשחק החדש ואז נגמר המשחק לחלוטין. אם תגדיר שמי שלא מבדיל אינו קיים, ומי שלא קיים אינו משחק אז אין משחק. אבל מהיכן לנו שהגדרה זו נכונה? הרי אפשר להגיד שלמרות שהוא אינו קיים הוא עדיין משחק. תלוי כיצד אתה מגדיר משחק.
השאלה אינה רק קיום או אי קיום. זו רק שאלה של אדם שמבדיל בין יש קיום לאין קיום. זה לא מצב של אין קיום אלא מצב של אין הבדל בין יש קיום לאין קיום.
נכון שהפתרון הזה נשמע מדכא אבל מה עדיף, לשמוע אמת ולהתבאס עכשיו או לשמוע שקר לקבל אותו ולהתבאס אח"כ? זו, מן הסתם האמת. נכון שאין בהבנה הזו חוויה אבל יתכן שדרך הבנה כזו תגיע להבנה חדשה לגמרי.
באופן כללי, כשאדם מתחיל לשאול עצמו שאלות אם הוא מתחיל בבת אחת לראות דבר והיפוכו, אתה מגיע למצב שאתה לא יודע. כשנדמה לך שמסקנתך נכונה ואתה נשאל איך אתה יודע שזה נכון, לפתע אתה רואה את ההפך, וכשאתה נשאל מאיפה אתה בטוח שההפך הוא הנכון שוב אתה רואה את הנכון המקורי. ואז כשאתה נשאל מה האמת אינך יודע כלום. ראיית ההפכים מקרבת אותך לאי ידיעה. במשל, אם אתה רוצה משהו ואתה שואל עצמך למה, אתה מגיע למסקנה שלמעשה אינך רוצה באותו דבר. כשאינך יודע אם אתה רוצה משהו או לא, אינך יכול לחוש לא טוב ולא רע ואז אתה חווה תחושה של מחוץ לטוב ולרע. לא בפרספקטיבה של טוב ורע אלא בפרספקטיבה אחרת. ככל שאדם מתרגל את ההפכים במוחו כך הוא מתנתק מהדואליות האינסופית של טוב ורע. כך עד שאינו יודע כלום.
אלא מה, אם בא אדם ושואל שאלה. אם האיש מעוניין בתשובה יחסית, נותנים לו תשובה יחסית. גם גורם לאדם שיהיו לו יותר תשובות...
050-3331-331