שאלה: אדם שיחקור ויחקור את המציאות, מה תהיה מסקנתו הסופית? ברמה התיאורטית, מה תהיה המסקנה?

תשובה: מי שיחקור ויחקור לא יבדיל בין יש לאין. בסוף יגלה שאינו מבין שיש הבדל. העניין מאוד עקרוני. בסוף מגלים שלא מבינים שיש הבדל בין דבר והיפוכו, ולא את ההבדל בין יש לאין. בסוף לא רואים שיש הבדל בין יש לאין ובמצב זה ממילא אין יותר שאלות.

אם נחקור מה הנחת היסוד בסוף לא ניתן לראות הבדל בין יש לאין. בסוף לא מגיעים לשום מסקנה. אם אין מסקנה זה סימן לכך שאתה בסוף המחשבה. אם הגעת למסקנה סימן שאינך בסוף המחשבה.

כל הבנה שהיא מלמדת על כך שעדין לא הגענו למחשבה העמוקה והסופית. בסוף נגמר המשחק כולו.

דוגמה להמחשה: על מה היית חושב אם לא היית קיים ואם מאומה לא היה קיים? (מן הסתם חוויה שלא קיימת).

אם אדם חושב ומגיע למסקנה שאין הבדל, שהוא לא יודע, שזה לא משנה, או כל הגדרה אחרת, זה נקרא להגיע לאחדות השקרית. לעומת זאת אם המסקנה היא שכלום לא מובן, זה מצב בו כל האפשרויות פתוחות. אלא מה, נשאלת השאלה אם כלום לא מובן, מהי הדרך לפעול?

השאלה הזו יכולה להישאל רק ע"י אדם שמבין את ההבדל בין לדעת ללא לדעת. אבל אדם שאינו מבין כלום, כלומר, אינו מבין הבדל בין דבר למשנהו, אינו יכול לשאול "איך אדם שאינו מבין כלום פועל?"

גם לא נכון לטעון שאין שאלה. מהצד של השכל החושב שאין הבדל בין דבר להיפוכו אז אין שאלה.

אם אתה מבין שאין הבדל אז אין שאלה אבל אם אינך מבין כלום יתכן שעדין תהיה לך שאלה.

על בסיס מה השאלה? את זה שואל אדם שמבדיל אבל מי שאינו מבדיל יתכן שתהיה לו שאלה

אבל אם אתה טוען שהסוף הוא מוגדר אז ביחס לאין כלום, אין שאלה.

שאלה: יש חווית קיום מודעת?

זו שאלה של אדם שעדין תקוע בהבדל בין יש לאין. זו שאלה שנובעת מההנחה שיש הבדל בין יש לאין אבל יתכן שהנחה זו אינה נכונה. לכן שלמרות שאין שאלה, השאלה מובנת.

שאלה: איך אתה יודע שהגעת לסוף? שאין צורך להמשיך לחפש?

להגיד אני לא מבין זו גם הבנה. אם אתה יודע, אתה עדיין בלופ. אם היית יודע שיש שאלה שאם תשאל אותה תפסיק לדעת, באותו רגע נגמר המשחק. הכוונה ב"נגמר המשחק" היא שנגמר המשחק הנוכחי. כשנגמר המשחק הזה מתחיל משחק חדש. למשחק החדש יש חוקים חדשים, כללים חדשים, ידיעה חדשה, מחשבה חדשה.

שאלה: איך אתה יודע שיש משחק חדש?

המשחק החדש עשוי להיות דומה לישן אבל הוא משחק חדש לגמרי. התפיסה חדשה, האני חדש, הכל חדש.

השאלה מהו משחק חדש. אם תגדיר שחוסר קיום זה חידלון של משחק אז זה המשחק החדש ואז נגמר המשחק לחלוטין. אם תגדיר שמי שלא מבדיל אינו קיים, ומי שלא קיים אינו משחק אז אין משחק. אבל מהיכן לנו שהגדרה זו נכונה? הרי אפשר להגיד שלמרות שהוא אינו קיים הוא עדיין משחק. תלוי כיצד אתה מגדיר משחק.

השאלה אינה רק קיום או אי קיום. זו רק שאלה של אדם שמבדיל בין יש קיום לאין קיום. זה לא מצב של אין קיום אלא מצב של אין הבדל בין יש קיום לאין קיום.

נכון שהפתרון הזה נשמע מדכא אבל מה עדיף, לשמוע אמת ולהתבאס עכשיו או לשמוע שקר לקבל אותו ולהתבאס אח"כ? זו, מן הסתם האמת. נכון שאין בהבנה הזו חוויה אבל יתכן שדרך הבנה כזו תגיע להבנה חדשה לגמרי.

באופן כללי, כשאדם מתחיל לשאול עצמו שאלות אם הוא מתחיל בבת אחת לראות דבר והיפוכו, אתה מגיע למצב שאתה לא יודע. כשנדמה לך שמסקנתך נכונה ואתה נשאל איך אתה יודע שזה נכון, לפתע אתה רואה את ההפך, וכשאתה נשאל מאיפה אתה בטוח שההפך הוא הנכון שוב אתה רואה את הנכון המקורי. ואז כשאתה נשאל מה האמת אינך יודע כלום. ראיית ההפכים מקרבת אותך לאי ידיעה. במשל, אם אתה רוצה משהו ואתה שואל עצמך למה, אתה מגיע למסקנה שלמעשה אינך רוצה באותו דבר. כשאינך יודע אם אתה רוצה משהו או לא, אינך יכול לחוש לא טוב ולא רע ואז אתה חווה תחושה של מחוץ לטוב ולרע. לא בפרספקטיבה של טוב ורע אלא בפרספקטיבה אחרת. ככל שאדם מתרגל את ההפכים במוחו כך הוא מתנתק מהדואליות האינסופית של טוב ורע. כך עד שאינו יודע כלום.

אלא מה, אם בא אדם ושואל שאלה. אם האיש מעוניין בתשובה יחסית, נותנים לו תשובה יחסית. גם גורם לאדם שיהיו לו יותר תשובות יחסיות מאשר אנשים אחרים שאינם עונים בתשובות יחסיות? באופן יחסי כדי שיהיו לאדם תשובות הוא נזקק לגמישות מחשבתית. גמישות מחשבתית יכולה להיות רק לאדם שאינו יודע כלום, כיון שאם אתה נעול על ידע מסוים, מחשבתך חדלה להיות יצירתית. מחשבתו של אדם שאינו יודע כלום היא משוחררת וגמישה. זה בכל האמור בתשובות יחסיות.

לעומת זאת, כשאדם מבקש תשובה מוחלטת, התשובה היא אי אפשר לדעת כלום אבל זו אינה תשובה שמאפשרת הבנה. התשובה היא שבסוף מגיעים למצב בו...