שאלה: ממה נובעות חוויות החיסרון שלי?

אליעד: כשאתה אומר חוויות חיסרון, זה אומר שלא הבנת על מה מדובר. איך אני יודע שלא הבנת? אני מדבר על חווית חיסרון שרציפה 24 שעות ביממה. זה לא חוויות חיסרון, אלא זה חוויה אחת רציפה 24 שעות ביממה, לנצח נצחים, עבר הווה ויהיה, תמיד מחוייב שתהיה בחיסרון.

אני מדבר על חווית החיסרון הזאת, שנובעת מהפרדה. אתה מתכוון לאמר שחוויות החיסרון שאתה קורא להם חוויות חיסרון, למשל חסר לי כסף, אתה מבין שהחוויה הזאת נובעת מהפרדה, אבל אני לא כיוונתי לזה.

אני מתכוון שעצם ההפרדה היא חווית החיסרון.

למשל אתה יודע שיש פה שולחן? אתה יכול לדמיין שולחן? כן. זה אומר שאתה בחווית חיסרון. למה? כדי להרגיש שזה שולחן, אתה צריך להרגיש שאין פה דברים אחרים. זה לא משחקי מילים.

כדי לחוות שיש פה מיץ, אתה צריך לחוות שאין פה דברים אחרים. זאת אומרת שאתה כדי שתחווה משהו אתה צריך לחוות שאין משהו.

אתה יודע שיש פה שולחן או חווה שיש פה שולחן?

שאלה: חווה שיש פה שולחן.

אליעד: זה מה שבאתי להגיד, אי אפשר להגיד אני יודע בלי שאתה חווה את זה. אם אתה יודע אז אתה חווה את זה. לחוות ולדעת זה אותו הדבר.

אם אתה חווה משהו מוגדר, זה אומר שחווית חיסרון. ואתה 24 שעות ביממה חווה חווית חיסרון, לצורך קיום המציאות.

כשאתה מסתכל על הקיר, ואומר זה לא אני, זה אומר שבחוויה שלך אתה חסר משהו.

האם הבנת את זה? יש שתי הבנות.

יש הבנה שאתה שואל למה רע לי בחיים? אז אתה אומר שזה בגלל שאתה מבדיל בין דבר להיפוכו. אבל אני לא מדבר על חיסרון כזה, אני מדבר על החיסרון הבסיסי, שעצם זה שאתה יודע משהו, זה עצמו חיסרון. אבל זה לא ברמה התאורטית, אלא השאלה היא, אם אתה באמת חווה את זה? האם אתה מצליח לחוות את החיסרון שבידיעה?

שאלה: זה לא תמיד מתפרש אצלי בחוויה.

אליעד: אתה יודע למה? כי יש לך בעיות יותר גדולות. ברגע שיגמרו לך הבעיות הגדולות אתה תהיה מודע לבעיות הקטנות. אם יגמרו לך הבעיות, אתה תתחיל להיות מוטרד מזה שיש כאן שולחן.

אם תשב עם עצמך, ותדמיין שאין לך יותר בעיות, אתה תחווה חיסרון מעצם זה שאתה לא שלם.

אני רוצה להגיד שגם הפוך זה אותו הדבר.

אם תמיד יש חיסרון, זה אומר שגם תמיד יש יתרון. אם כל חוויה היא חיסרון, אז גם כל חוויה היא יתרון.

כרגע, אם חסר לך 100 שקל, אתה אומר חסר לי, אם מביאים לך 100 שקל, אתה אומר יש לי. אבל האמת היא שבכל דבר יש יתרון וחיסרון. גם אם יש לך 100 שקל אז חסר לך משהו אחר, אבל גם אם אין לך, אז גם זה שאתה יודע, אין לי, יש בזה יתרון. כל דבר שאתה יודע אותו, יש בו יתרון.

אם אתה מבין שבכל דבר שאתה יודע יש חיסרון, כדי לדעת שיש פה שולחן, אתה צריך לדעת שחסר פה משהו, או שחסרים פה דברים חוץ מהשולחן. ואז זה אומר, שאם אתה יודע משהו בעצם יש לך גם יתרון. כלומר, שאין מצב בעולם שאתה לא נהנה ממנו.

למשל אדם יגיד, ממה יש לי ליהנות? אם אתה יודע שיש פה שולחן, אז יש משהו שטוב לך. היתרון הוא, שאתה יודע שיש.

מה שאני רוצה להגיד, שמי שמודע שתמיד יש חיסרון, הוא גם מודע גם שתמיד יש יתרון.

חיסרון הכוונה, שאתה תמיד חווה שחסר, שזה אומר שאתה תמיד חווה שיש.

תמיד יש חיסרון, זה בתנאי שאתה תמיד משתמש בשכל המוגדר. אם תשתמש בשכל הלא מוגדר, אז לא תמיד יש חיסרון.

שאלה: אם אני רואה כוס.

אליעד: בחוויה עצמה יש חיסרון.

שאלה: אם אני רואה כוס, אני גם חווה מה שלא כוס.

אליעד: כשאתה אומר יש את זה, זה אומר שאין את השאר. כשאתה אומר, יש פה כוס, זה אומר שאין פה משהו אחר.

כול זמן שאתה יודע משהו, זה נקרא חיסרון. לדעת = לחוות. אם אתה יודע משהו מוגדר, אתה חייב לחוות שחסר משהו. כל הגדרה היא חיסרון. רצון מוגדר, רגש מוגדר, חוויה מוגדרת - הכל חיסרון.

שאלה: אם אתה לא מגדיר, אז אתה האחדות. ברגע שהגדרת נכנסת לצרות של הנפרדות.

אליעד: לא צרות, אלא לצרה של הנפרדות. הניפרדות כולה זה צרה. זה לא שבתוך הניפרדות יש צרות, אלא זה שאתה חווה ניפרדות זה אומר שמשהו חסר.

אם אדם אומר שיש לו בעיות בחיים בגלל שהוא מפריד, אז הוא לא מבין. ההפרדה עצמה היא הבעיה.

כדי להבין זאת אתה צריך להיות במודעות גבוהה ביותר, זה למעשה הבסיס של החיסרון. מתחתיו זה, אין חיסרון.

שאלה: איך פותרים את הבעיה?

אליעד: השאלה היא, איך יכול להיות שיש כאן בעיה, אם אנחנו בטוחים שהיא קיימת? הרעיון אומר שכדי שתהיה בעיה אתה צריך לרצות לשנות אותה. ואם אתה בטוח שיש בעיה, אז איך יכול להיות שאתה לא רוצה אותה. זאת אומרת, שכדי להגיד שאני לא רוצה את הבעיה, אתה צריך לחשוב שלא תהיה בעיה.

אם זו בעיה מחוייבת, איך יכול להיות שזה לא מסתדר לך?

שאלה: הבעיה לא מחוייבת.

אליעד: איך זה שהיא לא מחוייבת? הרי תמיד יש חיסרון.

שאלה: מבחינה שכלית אני לא יכול להיות בטוח בבעיה.

אליעד: אז מה השאלה בעצם?

שאלה: כרגע אני חושב שהיא מחוייבת.

אליעד: להגיד שהבעיה מחוייבת, זה אומר שלא הבנת. למה אתה בטוח שהיא מחוייבת?

אם היית בטוח שהבעיה מחוייבת, אז לא הייתה בעיה, כי אז לא היית יכול לחשוב על זה שאין בעיה, ואז לא הייתה בעיה.

כדי להגיד שמשהו הוא בעיה, אתה צריך שהתודעה שלך תוכל לחשוב שהוא לא קיים, כדי לרצות את ההפך שלו. אבל אם היית באמת חושב שהבעייה הזאת מחוייבת, אז לא היית יכול לחשוב על משהו אחר, ולא היית יכול להגיד שאתה לא רוצה את זה.

אני מנסה להראות לך שאתה לא בטוח שתמיד יש חיסרון.

שאלה: אני לא בטוח שהבעיה מחוייבת.

אליעד: אז מה השאלה?

כדי להגיד על משהו שהוא בעיה, אתה צריך להיות מסוגל לדמיין את ההפך.

אתה רואה את כל הבעיות שיש וחווה שהם קיימות בגלל שאתה רואה את ההפך.

אבל אם האדם מסוגל לתפוס גם את ההפך של הבעיה, אז לא הייתה בעיה.

יש בעיה של ניפרדות, אתה אומר שכדי לחוות את הבעיה, אתה צריך לדעת גם על ההפך. אבל אם היית יודע גם על ההפך, אז למעשה אין בעיה. אתה יכול להיות בהפך של האין שכל, ואז אין כבר בעיה.

אני אסביר שוב, שני דברים נאמרו, האחד, שכדי לדעת משהו אתה צריך לחוות חיסרון. כדי לדעת שיש פה כוס, אני צריך לדעת שפה אין משהו.

דבר נוסף שאמרנו, שכדי שתהיה לך בעיה על משהו, למשל מפריע לי שיש פה שולחן, זאת אומרת שאתה יכול לחוות שאין פה שולחן. כי כדי להגיד שאני לא רוצה משהו, אתה צריך לחשוב שאתה רוצה את ההפך.

שאלה: לא יכולה להיות לך בעיה, אם אתה לא יודע מה הפיתרון שלה.

אליעד: להגיד, אני לא רוצה פה משהו, זה כמו להגיד, אני רוצה פה משהו אחר. אז אם לא היית יכול לדמיין פה משהו אחר, אז לא היית יכול להגיד שאתה לא רוצה משהו.

להגיד אני לא רוצה את זה, זה בעצם להגיד אני רוצה משהו אחר, ואם התודעה שלך הייתה חושבת שמחוייב שיהיה פה המשהו הזה, והיא לא הייתה יכולה לדמיין משהו אחר, לא היית יכול להגיד שאתה לא רוצה את המשהו האחר.

שאלה: לא יכולה להיות לך שאלה, אם אין לך שאלה.

אליעד: לא יכולה להיות לך בעיה, אלא אם כן אתה מודע לזה שאין בעיה.

זה עניין של מודעות, אם אתה מודע מה קורה לך בראש, אני לא רוצה את זה, בגלל שאני חושב שאפשר אחרת, אני מודע לדבר ולמה שאחרת שלו, ואם אתה מודע לאחרת, אז אתה יכול להתחבר לאחרת ואין בעיה.

שוב, תמיד יש חיסרון, לדוגמא, אדם אומר שהוא לא רוצה שולחן. מבינים שהוא רוצה משהו אחר. עכשיו אדם אומר שהוא לא רוצה שתמיד יהיה חיסרון, האדם מבין שתמיד יש חיסרון והוא לא רוצה את זה. כשהוא אומר שהוא לא רוצה את זה, זה רק בגלל שהוא באותו רגע מחובר לאין שכל.

אם היית רק בשכל, ולא הייתה לך האפשרות של האין שכל, לא היית מוטרד מכך שתמיד יש חיסרון.

שוב, יש בעיה בתוך השכל, האדם אומר שהוא לא רוצה שולחן, זה אומר שהשכל שלך יכול לחשוב על משהו אחר.

אבל אם אדם אומר, שהוא לא רוצה להיות במצב שתמיד יש בו חיסרון, זה אומר שהוא יכול לדמיין מצב שלא תמיד יש בו חיסרון. כי אם הוא לא היה יכול להתחבר לאין שכל, הוא לא היה יכול להיות מוטרד מכך שתמיד יש חיסרון.

ואם הוא מוטרד מכך שתמיד יש חיסרון? כי הוא מדמיין את האין שכל, ואם הוא מדמיין את...