כי לחפש אושר מוחלט, פירושו, להפסיק לחפש אושר יחסי. כי אושר מוחלט פירושו, רק להיות מאושר, ולהיות במצב של רק אושר, שאין בו שום דיכאון ועצבות כלל. ומאחר ששום דבר בעולם אינו מושלם, ממילא זה אומר, שמי שחושב למצוא אושר מוחלט, כלפי דבר כלשהו, הוא לעולם לא ימצא אושר מוחלט שכזה. כי כל דבר בעולם, יש בו גם חסרונות כלשהם. ולכן, לעולם, האושר לא יהיה מוחלט, ביחס לדבר מוגדר כלשהו.
ומי שרוצה להרגיש אושר מוחלט, דהיינו, לחוות אושר בשלמות ובלב שלם כלפי דבר כלשהו, עליו להבין שזה אפשרי. אבל, רק אם הוא יצליח לשנות את צורת החשיבה שלו, ולהביא אותו למצב כזה, שבו, הוא לא יראה שום חיסרון בשום דבר בעולם. שאז ורק אז, האדם יכול לחוות אושר מוחלט ומלא בלב שלם. שהאדם מלא באושר, ומחובר בהרמוניה מלאה עם כל המציאות כולו, בלי שום תנאים ובלי שום סיבה.
ולמצוא אושר מוחלט, זה אפשרי, על ידי שינוי צורת החשיבה של האדם. וכאשר האדם מחפש אושר יחסי, הרי שבכך הוא בעצם מרחיק את עצמו מלמצוא אושר מוחלט. שכדי למצוא אותו, לשם כך צריך להפסיק לחפש דבר מוגדר כלשהו, שאפשר להיות מאושר ממנו בגלל היתרונות היחסיים שלו. אלא, צריך להתחיל לנסות להיות מאושר מכל דבר, כולל החסרונות שלו.
ומנקודת המבט הזו שביארתי לעיל, אושר יחסי ואושר מוחלט, הם סוגי אושר מנוגדים אחת לשנייה. כי הרצון של האדם להשיג אושר מוחלט, מרחיק את האדם מלמצוא אושר יחסי, והרצון של האדם למצוא אושר יחסי, מרחיק את האדם מלמצוא אושר מוחלט.
אבל, יש גם עוד נקודת מבט הפוכה, שממנה ניתן לראות, שאושר יחסי ואושר מוחלט, אלו שני סוגי אושר משלימים - שהם משלימים אחד את השני. ואדרבה, החיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, הוא מקרב את האדם לאושר המוחלט.
והחיפוש של האדם אחרי אושר מוחלט, הוא מקרב את האדם אל האושר היחסי. ובלי שהאדם ירצה למצוא אושר מוחלט, בלי זה האדם גם לא ירצה למצוא אושר יחסי. ובלי שהאדם ירצה למצוא אושר יחסי, בלי זה האדם לא ירצה למצוא אושר מוחלט.
כי מי שיתבונן יראה, כי למרות שהחיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, נובע מכך שהאדם לא מספיק רוצה למצוא אושר מוחלט, הרי שמצד שני, החיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, הוא נובע, רק משום כך שהאדם מחפש אושר מוחלט. ובלי שהאדם היה מחפש אושר מוחלט, בלי זה הוא לא היה מחפש אושר יחסי. ולמה?
כי בפועל, תמיד יש לאדם אושר יחסי ברמה כלשהי ובעצמה כלשהי. כי תמיד, בכל דבר שיש בעולם, יש בו גם חסרונות כלשהם וגם יתרונות כלשהם. ותמיד, האדם גם מרגיש טוב וגם מרגיש רע ברמה כלשהי. וזה בעצם אומר, שתמיד יש לאדם אושר יחסי ברמה כלשהי.
כי כפי שאמרנו, אושר יחסי, הוא מצב, שבו יש גם אושר וגם דיכאון ועצבות. אלא, שבאופן יחסי, האדם יותר מאושר מאשר עצוב. שאז, האדם אומר שהוא מאושר מהדבר, והוא מתכוון לומר, שהוא באופן מודע, יותר מודע לרגשות האושר שלו, יותר מאשר לרגשות הדיכאון ועצבות שלו כלפי הדבר. ובאושר מוחלט, יש רק אושר בלי שום דיכאון ועצבות כלל.
ואם ניקח בן אדם, וניקח ממנו באופן מוחלט, את הרצון למצוא אושר מוחלט, הרי שבכך בעצם גרמנו לו להיות מאושר באופן מוחלט, מחוסר האושר המוחלט. ז"א, האדם מחפש אושר מוחלט, כדי להגיע למצב של רק אושר. וזה נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות. ובפועל, לא משנה כמה אושר יש לאדם, הוא תמיד רוצה עוד ועוד אושר ללא גבולות כלשהם.
והרעיון הוא, שהחיפוש אחרי אושר, נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש דיכאון ועצבות. כי אם האדם בלב שלם, היה מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות, הרי שממילא הוא לא היה מחפש אושר. והאדם מחפש להיות מאושר, רק בגלל שהוא לא מוכן גם להיות בדיכאון ובעצבות. והאדם רוצה רק להיות מאושר, ולכן הוא רוצה תמיד למצוא עוד יותר אושר וכמה שיותר אושר.
ואם לאדם לא היה שום רצון כלשהו, למצוא אושר מוחלט, הרי שזה היה אומר, שהאדם לא באמת רוצה למצוא רק אושר, אלא האדם מוכן גם להיות בדיכאון ובעצבות ולהיות במצב של דיכאון ועצבות. ואם האדם באמת היה מוכן גם להיות בדיכאון ובעצבות ולא רק להיות מאושר, הרי שממילא האדם לא היה מחפש אושר יחסי. כי תמיד הוא כבר היה, באושר המוחלט.
ונחדד: מי שבאופן מוחלט, לא מחפש אושר מוחלט, הרי שזה אומר: שבאופן מוחלט, אין לו רצון להרגיש רק אושר. אלא הוא באופן מוחלט, מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות וכעס. כי אם האדם לא מוכן בלב שלם להרגיש גם דיכאון ועצבות, הרי שהוא תמיד יחפש להגיע למצב, שבו, הוא ירגיש רק אושר. ואם אין שום רצון להרגיש רק אושר, הרי שבלב שלם האדם חווה, שהוא מרוצה גם להרגיש דיכאון ועצבות. ואז במצב כזה, האדם כבר לא יחפש שום אושר, כי הוא בלב שלם רוצה גם את הדיכאון ועצבות.
אבל, מאחר שהאדם לא מוכן להרגיש רע, ומאחר שהאדם גם לא מוכן בלב שלם מלכתחילה להרגיש גם רע. דהיינו, גם אם האדם מוכן לסבול בשקט ולהיות מאושר ממה שיש, הרי שהאדם לא מוכן מלכתחילה בלב שלם, להרגיש גם רע. אלא, האדם מלכתחילה, רוצה להרגיש רק טוב. ולרצות להרגיש רק טוב, פירושו, לרצות להשיג אושר מוחלט, שבו יש רק טוב בלבד.
ואם לא היה האדם מחפש אושר מוחלט, הרי שתמיד הוא היה באושר מוחלט כלפי כל דבר שהוא. כי הוא היה מרוצה בלב שלם, מכך שיש לו אושר יחסי כלפי המציאות, כי הוא בלב שלם, לא מחפש להיות מאושר בלב שלם. ואז ממילא בלב שלם, הוא מאושר בלב שלם, את זה שהוא לא מאושר בלב שלם. ואז ממילא, האדם לא היה מחפש להיות מאושר אושר יחסי. כי הוא בלב שלם, מרוצה מכך שהוא לא מאושר בלב שלם.
ושוב פעם נחדד: רצון לאושר מוחלט = רצון להיות במצב של: רק אושר, ולא במצב של: גם אושר וגם דיכאון ועצבות. וממילא, חוסר מוחלט של רצון להשיג אושר מוחלט, פירושו, חוסר רצון מוחלט, להיות במצב של רק אושר. דהיינו, שביעות רצון מוחלטת, מתחושה של רע ושל דיכאון ועצבות. וכאשר...
ומי שרוצה להרגיש אושר מוחלט, דהיינו, לחוות אושר בשלמות ובלב שלם כלפי דבר כלשהו, עליו להבין שזה אפשרי. אבל, רק אם הוא יצליח לשנות את צורת החשיבה שלו, ולהביא אותו למצב כזה, שבו, הוא לא יראה שום חיסרון בשום דבר בעולם. שאז ורק אז, האדם יכול לחוות אושר מוחלט ומלא בלב שלם. שהאדם מלא באושר, ומחובר בהרמוניה מלאה עם כל המציאות כולו, בלי שום תנאים ובלי שום סיבה.
ולמצוא אושר מוחלט, זה אפשרי, על ידי שינוי צורת החשיבה של האדם. וכאשר האדם מחפש אושר יחסי, הרי שבכך הוא בעצם מרחיק את עצמו מלמצוא אושר מוחלט. שכדי למצוא אותו, לשם כך צריך להפסיק לחפש דבר מוגדר כלשהו, שאפשר להיות מאושר ממנו בגלל היתרונות היחסיים שלו. אלא, צריך להתחיל לנסות להיות מאושר מכל דבר, כולל החסרונות שלו.
ומנקודת המבט הזו שביארתי לעיל, אושר יחסי ואושר מוחלט, הם סוגי אושר מנוגדים אחת לשנייה. כי הרצון של האדם להשיג אושר מוחלט, מרחיק את האדם מלמצוא אושר יחסי, והרצון של האדם למצוא אושר יחסי, מרחיק את האדם מלמצוא אושר מוחלט.
אבל, יש גם עוד נקודת מבט הפוכה, שממנה ניתן לראות, שאושר יחסי ואושר מוחלט, אלו שני סוגי אושר משלימים - שהם משלימים אחד את השני. ואדרבה, החיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, הוא מקרב את האדם לאושר המוחלט.
והחיפוש של האדם אחרי אושר מוחלט, הוא מקרב את האדם אל האושר היחסי. ובלי שהאדם ירצה למצוא אושר מוחלט, בלי זה האדם גם לא ירצה למצוא אושר יחסי. ובלי שהאדם ירצה למצוא אושר יחסי, בלי זה האדם לא ירצה למצוא אושר מוחלט.
כי מי שיתבונן יראה, כי למרות שהחיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, נובע מכך שהאדם לא מספיק רוצה למצוא אושר מוחלט, הרי שמצד שני, החיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, הוא נובע, רק משום כך שהאדם מחפש אושר מוחלט. ובלי שהאדם היה מחפש אושר מוחלט, בלי זה הוא לא היה מחפש אושר יחסי. ולמה?
כי בפועל, תמיד יש לאדם אושר יחסי ברמה כלשהי ובעצמה כלשהי. כי תמיד, בכל דבר שיש בעולם, יש בו גם חסרונות כלשהם וגם יתרונות כלשהם. ותמיד, האדם גם מרגיש טוב וגם מרגיש רע ברמה כלשהי. וזה בעצם אומר, שתמיד יש לאדם אושר יחסי ברמה כלשהי.
כי כפי שאמרנו, אושר יחסי, הוא מצב, שבו יש גם אושר וגם דיכאון ועצבות. אלא, שבאופן יחסי, האדם יותר מאושר מאשר עצוב. שאז, האדם אומר שהוא מאושר מהדבר, והוא מתכוון לומר, שהוא באופן מודע, יותר מודע לרגשות האושר שלו, יותר מאשר לרגשות הדיכאון ועצבות שלו כלפי הדבר. ובאושר מוחלט, יש רק אושר בלי שום דיכאון ועצבות כלל.
ואם ניקח בן אדם, וניקח ממנו באופן מוחלט, את הרצון למצוא אושר מוחלט, הרי שבכך בעצם גרמנו לו להיות מאושר באופן מוחלט, מחוסר האושר המוחלט. ז"א, האדם מחפש אושר מוחלט, כדי להגיע למצב של רק אושר. וזה נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות. ובפועל, לא משנה כמה אושר יש לאדם, הוא תמיד רוצה עוד ועוד אושר ללא גבולות כלשהם.
והרעיון הוא, שהחיפוש אחרי אושר, נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש דיכאון ועצבות. כי אם האדם בלב שלם, היה מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות, הרי שממילא הוא לא היה מחפש אושר. והאדם מחפש להיות מאושר, רק בגלל שהוא לא מוכן גם להיות בדיכאון ובעצבות. והאדם רוצה רק להיות מאושר, ולכן הוא רוצה תמיד למצוא עוד יותר אושר וכמה שיותר אושר.
ואם לאדם לא היה שום רצון כלשהו, למצוא אושר מוחלט, הרי שזה היה אומר, שהאדם לא באמת רוצה למצוא רק אושר, אלא האדם מוכן גם להיות בדיכאון ובעצבות ולהיות במצב של דיכאון ועצבות. ואם האדם באמת היה מוכן גם להיות בדיכאון ובעצבות ולא רק להיות מאושר, הרי שממילא האדם לא היה מחפש אושר יחסי. כי תמיד הוא כבר היה, באושר המוחלט.
ונחדד: מי שבאופן מוחלט, לא מחפש אושר מוחלט, הרי שזה אומר: שבאופן מוחלט, אין לו רצון להרגיש רק אושר. אלא הוא באופן מוחלט, מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות וכעס. כי אם האדם לא מוכן בלב שלם להרגיש גם דיכאון ועצבות, הרי שהוא תמיד יחפש להגיע למצב, שבו, הוא ירגיש רק אושר. ואם אין שום רצון להרגיש רק אושר, הרי שבלב שלם האדם חווה, שהוא מרוצה גם להרגיש דיכאון ועצבות. ואז במצב כזה, האדם כבר לא יחפש שום אושר, כי הוא בלב שלם רוצה גם את הדיכאון ועצבות.
אבל, מאחר שהאדם לא מוכן להרגיש רע, ומאחר שהאדם גם לא מוכן בלב שלם מלכתחילה להרגיש גם רע. דהיינו, גם אם האדם מוכן לסבול בשקט ולהיות מאושר ממה שיש, הרי שהאדם לא מוכן מלכתחילה בלב שלם, להרגיש גם רע. אלא, האדם מלכתחילה, רוצה להרגיש רק טוב. ולרצות להרגיש רק טוב, פירושו, לרצות להשיג אושר מוחלט, שבו יש רק טוב בלבד.
ואם לא היה האדם מחפש אושר מוחלט, הרי שתמיד הוא היה באושר מוחלט כלפי כל דבר שהוא. כי הוא היה מרוצה בלב שלם, מכך שיש לו אושר יחסי כלפי המציאות, כי הוא בלב שלם, לא מחפש להיות מאושר בלב שלם. ואז ממילא בלב שלם, הוא מאושר בלב שלם, את זה שהוא לא מאושר בלב שלם. ואז ממילא, האדם לא היה מחפש להיות מאושר אושר יחסי. כי הוא בלב שלם, מרוצה מכך שהוא לא מאושר בלב שלם.
ושוב פעם נחדד: רצון לאושר מוחלט = רצון להיות במצב של: רק אושר, ולא במצב של: גם אושר וגם דיכאון ועצבות. וממילא, חוסר מוחלט של רצון להשיג אושר מוחלט, פירושו, חוסר רצון מוחלט, להיות במצב של רק אושר. דהיינו, שביעות רצון מוחלטת, מתחושה של רע ושל דיכאון ועצבות. וכאשר...
050-3331-331