וכאן נגלה את אחד הסודות הגדולים ביותר שקיימים, והוא הסוד של האושר. כי אם נתבונן נראה שרוב בני האדם בעולם רוב הזמן לא מאושרים. וכאשר יש לאדם קצת רוגע וקצת שקט נפשי מהטרדות ומהמחשבות ומהרצונות שמטרידים אותו, אז האדם, בגלל שהוא פחות סובל, אז נדמה לו שהוא מאושר. וגם אז האושר הוא לא בשלמות, כי חוסר האושר חוזר מאוד מהר. וכל בני האדם בעולם מחפשים את האושר.

ויש שיטות רבות איך להיות מאושר. אך אף אחת מהן לא באמת הביאה אף אחד אל האושר. אלא מקסימום השיטה הזאת עוזרת לאדם לסבול פחות. אך מכאן ועד להיות מאושר, זה עניין אחר לגמרי. ולהיות מאושר ומהי מהות האושר, גם זה עניין, שרוב בני האדם בעולם אפילו לא יודעים שיש אפשרות שכזו. כי האושר הוא הרבה יותר טוב, מכל מה שהאדם מסוגל לדמיין מהו טוב.

וכולם כל הזמן מנסים לגלות את הסוד, מהו הדבר האחד והיחיד שבו תלוי האושר של האדם, ושהוא זה שאחראי לכל אירועי האושר שיש בעולם. כי יש בעולם המון מצבים שונים שגורמים לאדם להיות מאושר. ובכולם יש דבר אחד, שהוא השורש של האושר. שהוא זה שאחראי לכל האושר שיש בעולם. ובכל פעם שהוא בא לידי ביטוי, אז בא איתו גם האושר. וכאן נגלה מהו הדבר הזה.

והעניין הוא, כי אושר, הוא הזדהות רגשית מוחלטת עם המציאות בשלמות. והדבר היחיד שבו תלוי האם האדם ועד כמה האדם יהיה מאושר או לא, זה אך ורק בכך שהאדם יגיע למצב תודעתי שכזה, שבו לא יהיה שום הבדל בין הרצון האישי שלו לבין המציאות.

כי כל הסבל שיש בעולם, הוא תוצאה, של כך שהאדם רוצה אחרת מהמצב של המציאות. והאושר נמצא בצד השני, שבו אין שום הבדל מכל סוג שהוא, בין הרצון של האדם לבין המציאות.

ונוסיף, שגם בכך יש רמות עומק שונות. כי יש אדם שהוא כ"כ רוצה את המציאות, עד שהוא מסוגל להכיל בתוכו ולבטא את חוסר שביעות הרצון שלו מהמציאות, שזאת דווקא השלמות. אבל זה כבר עניין אחר. אך בפשיטות, על האדם להגיע להזדהות רגשית מוחלטת, עם המציאות.

והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול להביא האדם את עצמו למצב כזה שבו תהיה הזדהות רגשית מוחלטת בינו לבין המציאות? והתשובה היא כי קיימת דרך אחת ויחידה לעשות זאת, והיא על ידי הבנה. והבנה, פירושה, שעל האדם להבין את המציאות. דהיינו, על האדם להבין את הסיבה שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא בכל רגע ורגע.

ועל ידי זה שהאדם מבין בשכלו ומגלה את הסיבה האמיתית שבגללה כל האירועים שבעולם מתרחשים כפי מה שהם, על ידי זה הרצון של האדם מגיע להזדהות מוחלטת עם המציאות. כי בכל פעם שהאדם לא רוצה את המציאות, זה רק משום שיש פער בין ההבנה של האדם לבין המציאות.

כי כאשר האדם חושב בשכלו, שהמציאות צריכה להיות אחרת ממה שהיא, על ידי זה האדם לא רוצה את המציאות וממילא הוא סובל. וכדי שהאדם לא יסבול, לשם כך על האדם לרצות את המציאות, שזה אפשרי רק על ידי הבנת המציאות בשלמות.

והנה, לכל אירוע שיש בעולם, יש לו את הסיבה שלו מדוע הוא קרה. ולכל האירועים כולם, גם להם יש את הסיבה מדוע הם קרו. כי יש סיבה אחת שהיא הסיבה של כל הסיבות ושל כל האירועים שיש בעולם. ומי שרוצה לגלות את הסיבה של כל האירועים שיש בעולם, עליו לנסות לגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שהיא השורש כל הסיבות.

וכל זמן שהאדם מגלה איזו סיבה כלשהי, על האדם לנסות לשאול את עצמו, מהי הסיבה של הסיבה הזאת עצמה? האם הסיבה הזאת היא הכרחית או לא? ואם הסיבה הזאת הכרחית, א"כ מדוע היא הכרחית? ואם היא לא הכרחית, אז מהי הסיבה שלה עצמה? וכך הלאה, על האדם להתבונן עד שהוא יגיע אל הסיבה הראשונה של כל הסיבות.

וזהו הדבר האחד והיחיד שבו ואך ורק בו תלוי כל האושר שיש בעולם. וכל זמן שהאדם עוד לא מבין את הסיבה הזאת הראשונה של כל הסיבות, הוא מחפש וימשיך כל הזמן לחפש איך להיות יותר מאושר ואיך להרגיש יותר טוב. עד שהאדם ימצא את הסיבה הזאת, ואז הוא יהנה מכל רגע מחדש, והרצון שלו להשיג את האושר יעלם לגמרי, מאחר שהוא כבר מצא אותו.

ובכל מקום ומקום שיש בו סוג כלשהו של אושר, הרי שהשורש שלו, הוא הבנת הסיבה הראשונה. וכאשר לדוגמה מביאים לילד איזה צעצוע חדש והילד מרגיש אושר, הרי שבאותו הרגע בתת המודע של האדם יש התגלות כלשהי של הסיבה הראשונה של כל הסיבות. שהיא זו שיוצרת אצל האדם אושר.

וכיו"ב בכל הדברים בעולם שיוצרים אושר ברמות שונות, כולם תוצאה ישירה של התגלות הסיבה הראשונה של כל הסיבות אל האדם. ואחרי שהאדם מגלה ומבין את הסיבה הראשונה, אז האדם גם רואה בעיניו את שורש האושר שיש בכל דבר.

כי כלפי חוץ נראה ונדמה, שיש דרכים שונות איך להיות מאושר. כי נדמה שאפשר לייצר אושר בדרכים שונות. אבל השורש של כל האושר שיש בעולם, הוא בכך שהאדם מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ועל ידי זה יש הזדהות רגשית מוחלטת, בין הרצון של האדם, לבין השלמות של המציאות.

ואיך יכול האדם לגלות את הסיבה הזאת? על ידי זה שהאדם מתחיל להתבונן על הסיבה של כל דבר. כי בעולם שלנו יש אירועים שונים ותהליכים שונים. ומי שרוצה לגלות את הסיבה של כל הסיבות, הוא בעצם רוצה להבין את הסיבה של התהליך הגדול ביותר. ולשם כך על האדם לשפר את המיומנות שלו להבין את הסיבות של תהליכים קטנים יותר.

כי כל רצון / מחשבה / דיבור / מעשה של האדם, הם בעצם הזדמנויות של האדם להתבונן על סיבת כל הסיבות. דהיינו, על האדם פשוט לשאול את עצמו את השאלה הפשוטה, "למה" אני רוצה / חושב / עושה / מרגיש / את מה שאני עושה?

ועל ידי זה שהאדם מתבונן היטב על הסיבה של כל הדברים, על ידי זה לבסוף האדם מגיע לסיבה הראשונה, ומבין את כל המציאות כולה ומגיע לאושר האמיתי. ולהבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, זה מתחיל בצורה הפשוטה ביותר, על ידי זה שהאדם מנסה להבין את עצמו.

כי האדם הוא עולם קטן. ובכל פעולה של האדם, האדם עצמו חווה ועובר תהליך של בריאת העולם ושל יצירת העולם. כי כל פעולה של האדם, היא סוג של בריאת עולם. ומי שרוצה להבין את נקודת ההתחלה של העולם כולו, עליו להבין את נקודת ההתחלה של הפעולות שאותן הוא עושה.

כי כל מה שנכון לגבי כל פעולה של האדם, נכון גם לגבי הפעולה הכללית והגדולה יותר, שהיא ההתנהלות של כל העולם כולו בכל רגע ורגע. ומי שרוצה לפצח את הסוד של המציאות כולה, עליו לנסות לפצח את הסוד שלו עצמו. שבפשיטות זה אומר, שעל האדם לנסות לגלות את הסיבות שבגללן הוא פועל.

ועל האדם לחקור ולהעמיק ולגלות, מהי הסיבה האמיתית והראשונה והפנימית ביותר, שהיא זו שמניעה אותו לעשות את כל מעשיו, ושהיא זו שאחראית לכל המחשבות / רצונות / רגשות שלו.

ובכל פעם שהאדם עושה תהליך של בריאת העולם, דהיינו, בכל פעם שהאדם עושה פעולה כלשהי, באפשרותו של האדם לחקור ולגלות את הסיבה הראשונה שהניעה את התהליך הזה של בריאת העולם שאותה הוא עצמו ביצע. ועל ידי זה בסופו של דבר, כאשר האדם מבין בשלמות את עצמו, אז ממילא הוא מבין בשלמות גם את התהליך הכללי יותר של כל העולם כולו, שהוא משתקף בכל התהליכים שיש בעולם.

ועל ידי כל זה, האדם מגיע לאושר אמיתי, שהוא כנ"ל תלוי אך ורק בכך שהאדם יגלה מהי הסיבה הראשונה שבאה לידי ביטוי בכל דבר, ושבגללה כל האירועים שיש בעולם מתרחשים דווקא בצורה כלשהי. והדרך היא, על ידי התבוננות אישית פנימית וכולי...