הרצאה על חיפוש עצמי ומציאת האושר. עד כמה האושר קרוב / רחוק? ועוד. כל אדם רוצה להיות מאושר, וכשאדם עושה רשימה של כל הדברים שיהיו לו, שנדמה לו שהם אלו שיעשו אותו מאושר, וכשהוא מסתכל על הרשימה שעשה, הוא יכול להתייאש ולחשוב שהאושר שלו רחוק ממנו, כמו המרחק בין מזרח ומערב.

ומה שנסביר כאן, זה שלמרות שהאדם משוכנע שהאושר שלו רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, יכול להיות שלמרות המחשבה הזו האושר קרוב מאד, והדבר דומה לעז שהלכה עם העדר, והלכה לטייל, ואז הלכה לאיבוד, גם אדם שיצא לטייל עם קבוצה, והלך לאיבוד, ואז הוא צמא ורעב, והוא כל כך נלחץ וחושב שהוא ממש אבוד ורחוק.

ומרוב סיבובים וחיפושים וייאוש, יכול להיות שהוא כבר חזר והתקרב מאד אל הקבוצה, אבל מרוב עייפות, הוא כבר לא שומע אותם, וכל מה שהוא צריך לעשות, זה רק להרים את הראש ולראות, אה, הנה הקבוצה ממש כאן קרוב, אפילו שחשבתי שאני ממש רחוק.

כמו גם אדם שנמצא במערה, והוא רוצה לצאת ממנה, והוא חופר וחופר וחופר, וקשה לו ונמאס לו ומתייאש, אבל עוד שנייה הנה הוא יצא מהמערה.

והרעיון שהאדם מחפש את עצמו, והוא מרגיש שהוא רחוק ושהעולם נחרב עליו, שיבין שהוא ממש קרוב. גן העדן הוא כבר כאן, ומי שמבין את זה יהיה בגן העדן, זה לא רחוק, זה כאן.

וכל הדברים כולם נמצאים באותו המקום. כמו שמצד האמת אין ימין ושמאל, שניהם נמצאים כל הזמן באותו המקום, כך שעל האדם להבין שהאושר שלו לא נמצא רחוק, הכל כבר נמצא כאן ועכשיו, העניין הוא להבין את זה!

והעניין הוא, שהאושר לא רק שנמצא כאן ועכשיו, אלא שהאושר אינו תלוי בשום דבר, וזה המזל של הבן אדם.

מצד אחד האדם נדפק, כי אם האושר לא תלוי בשום דבר, אז לא משנה מה הבן אדם יעשה, הוא כביכול אף פעם לא יהיה מאושר, וגם הוא יעשה דבר נוסף שיחשוב שיעשה אותו מאושר, או ירכוש משהו חדש, אף פעם ולא משנה מה זה לא יספיק לו לאדם כדי להיות מאושר.

ומצד שני, האושר תלוי במה הבנת, לא במה יש לך.

אושר זו קבלת המציאות בשלמות, ולא משנה מה יש לך ומה אין לך, האושר אינו תלוי בכלום אלא בהבנת המציאות.

והאדם יכול להגיד, כן, אבל אני רוצה את זה, וצריך את זה בכל נושא שהוא בכדי להיות מאושר, ומתעקש, אבל עליו להבין שלא משנה מה שום דבר חיצוני, או הישג כלשהו, לא ישנו את האושר הפנימי שלו, האושר הפנימי שלו הוא ההבנה של המציאות כפי מה שהיא.

ואדם שואל, אבל איך אני ישתחרר מהרצונות שלי? והתשובה שחוזרת כמו בהרצאות נוספות, שבכדי להשתחרר מהרצונות להשיג עוד דברים שיגרמו לאדם להיות מאושר כביכול, עליו לשאול את עצמו, למה אני רוצה מה שאני רוצה? למה אני חושב שזה יעשה אותי יותר מאושר? מה הסיבה?

ועל האדם להבין לדוגמא, שנגיד הוא חולה ורוצה להיות בריא, כי הוא בטוח שאם יהיה בריא אז יהיה מאושר בשלמות, אבל אם יתבונן יראה שזה לא נכון, אלא שהרצון להיות בריא הוא הבעיה ולא המחלה עצמה. עצם העובדה שהוא לא רוצה את המחלה ורוצה בריאות כאן נוצרת הבעיה.

כי אם ניקח לדוגמא ילדים שהם חולים, לפעמים הם כל כך שמחים שיש להם חופש מבית הספר, ואומרים איזה כייף שאני חולה. גם חייל יכול לפעמים לשמוח ממחלה מסוימת אם קיבל פטור וגימלים, זה תלוי איך מקבלים את המחלה, איך לוקחים אותה, מה עושים ממנה, גם אם היא לא פשוטה, אם מאפשרים לה למציאות ולמחלה להיות כפי מה שהיא.

יכול להיות גם שהאדם לא רוצה את המחלה והוא רוצה רק את החופש, אבל לפעמים יש לו לאדם גם סיבה למה שהוא כן ירצה להיות חולה.

ושוב, הסבל נוצר כי האדם לא רוצה להיות חולה, ואדם יכול לשאול, אז מה? אני חייב לרצות להיות חולה? בוודאי שהוא לא צריך לרצות להיות חולה!

אבל יש דרך אחת שאם האדם חולה, הוא יוכל לקבל את זה שהוא חולה, לרצות את זה שהוא חולה, וזה פשוט יותר ממה שזה נדמה. על האדם לשאול את עצמו למה אני לא רוצה להיות חולה, למה אני רוצה להיות בריא?

ולמה אני רוצה להיות בריא? כי... אני רוצה לחיות, אני רוצה להרגיש טוב! למה. מאיזו סיבה? כי... ככה וככה, מה זאת אומרת? בסדר, ולמה הוא רוצה את זה ככה ולא אחרת? ואז בן אדם שישאל את עצמו באמת מספיק פעמים למה ככה. ולמה לא אחרת? ומה הסיבה שכך ולא אחרת? הוא יגיע להבנה שזה ממש לא משנה אם זה כך או אחרת.

ואז הוא יבין שהכל אותו הדבר והכל טוב באותה המידה. וזה דבר שהוא וודאי, לצאת מכל מצב.

פשוט מאד, בן אדם שרע לו, שישאל את עצמו עוד ועוד, למה רע לו, למה הוא רוצה להרגיש אחרת. ושיענה לעצמו כל פעם בכנות, עד שבסופו של דבר...