האם חייבים לסבול כדי להיות מאושרים?

אליעד כהן דן בשאלה מהותית ועמוקה - האם הדרך אל האושר חייבת לעבור דרך הסבל, או שאפשר להגיע לאושר גם מתוך הנאה מתמשכת. הסוגיה המרכזית שאליעד עוסק בה היא הקשר בין סבל לאושר, וכיצד תפיסות שונות לגבי סבל ואושר יכולות לשנות את הדרך שבה אנשים מבינים את החיים ואת המטרות שלהם.

מהי ההגדרה של אושר לפי אליעד כהן?

אליעד מגדיר את האושר באופן מורכב. לדבריו, אושר הוא מצב שבו אין פחד מפני סבל או מפני משהו רע שיכול לקרות. כשבן אדם נמצא במצב שבו הוא מבין שאין לו באמת ממה לפחד, ושגם הדבר הגרוע ביותר לא מהווה עבורו איום, הוא בעצם נמצא באושר.

הוא נותן דוגמה: אם יש גיהינום ויש גן עדן, אנשים מפחדים להיכנס בטעות לגיהינום. אך אם הדרך היחידה להגיע לגן עדן היא לעבור קודם כל את כל מדורי הגיהינום, אז כבר אין מה לפחד, כי לאחר הגיהינום בטוח מגיעים לגן עדן. כלומר, הפחד נעלם כאשר ברור שהסוף הוא טוב.

האם באמת חייבים לסבול בדרך לאושר?

לפי אליעד, יש שתי דרכים עיקריות להסתכל על הקשר בין סבל לאושר:

• גישה אחת אומרת שהאדם חייב לסבול מאוד בדרך לאושר. ככל שהוא סובל יותר, הוא משתחרר מהאחיזות שלו, וכשהוא מגיע למצב שכבר אינו רוצה כלום - שם הוא מגיע לאושר המוחלט.
• הגישה השנייה אומרת שדווקא ההנאה, התקווה והשאיפה לעונג מושכות את האדם קדימה, והן אלו שגורמות לו להרגיש רע בגלל המרחק מהמצב הרצוי. כלומר, לא הסבל עצמו מקדם אותך לאושר, אלא דווקא ההנאות והשאיפות שמגדילות את הרצון שלך למשהו יותר טוב.

אליעד מסביר ששתי הגישות נכונות. האושר תלוי גם בסבל וגם בתקווה וההנאה. למשל, כשאדם נמצא בדרך הרוחנית, הוא עשוי להרגיש רע כי יש לו תקווה מאוד גדולה להגיע למשהו טוב יותר, ואז הוא סובל מכך שהוא עדיין לא שם. אבל מצד שני, התקווה הזאת גם מושכת אותו הלאה ועוזרת לו להתקדם.

כיצד פועל המנגנון של שנאה ואהבה בדרך לאושר?

לפי אליעד, כל פעולה שאדם עושה נובעת משילוב של אהבה ושנאה בו זמנית. למשל, אדם אוכל כי הוא שונא את תחושת הרעב ואוהב את תחושת השובע. אין פעולה שנעשית רק מתוך אהבה או רק מתוך שנאה. כל דבר שאתה אוהב, אתה בעצם גם שונא את ההפך שלו. אם אתה אוהב את החיים, אתה שונא את הרעיון שלא לחיות.

כך גם בדרך לאושר - הרצון להגיע למשהו טוב יותר (אהבה), כרוך בשנאה של המצב הקיים, והפחד להישאר בו. השילוב הזה דוחף ומניע את האדם להתקדם הלאה.

איך דוגמת האומלס ממחישה את היחס בין הנאה לסבל?

אליעד מביא דוגמה של אדם חסר בית (אומלס), שכמה אנשים החליטו לקחת אותו ליום כיף: לקחו אותו למספרה, למסעדה יקרה, לבית מלון יוקרתי וכו'. לכאורה זה נראה טוב, אבל אחרי שהאומלס יחזור לרחוב, המצב שלו יהיה גרוע יותר - כי עכשיו הוא כבר יודע מה חסר לו. התקווה והחוויה הטובה הגדילו לו את הסבל כשהן נעלמו. דוגמה זו ממחישה את הטענה שככל שיש לאדם יותר תקווה וחוויות טובות, הסבל שלו גדל כשהוא לא משיג אותן.

מה הסיפור של רבי נחמן על הממון והפחד מלמד אותנו על הדרך לאושר?

אליעד מזכיר סיפור של רבי נחמן על מדינה שבה כל החשיבות הייתה בכסף. יום אחד הגיע גיבור שאיים להשמיד את המדינה. ניסו להציע לו כסף כדי שיסתלק, אבל הוא סירב ואמר להם שהם חייבים להיכנע. הבעל תפילה (דמות מהסיפור) הסביר לתושבי המדינה שהפחד הוא בלתי מנוצח - ככל שיש לך יותר כסף, הפחד לאבד אותו רק גדל. הדרך היחידה להשתחרר מהפחד הזה היא להיפטר מהכסף עצמו - מהתלות באותו דבר חומרי שאתה מאמין שיעניק לך אושר.

לפי הסיפור הזה, אדם באמת מאושר כאשר הוא לא תלוי בשום דבר חיצוני. ככל שאתה תלוי יותר בדברים חומריים, כך אתה יותר סובל ומפחד. כאשר אתה מגיע למצב שאתה לא תלוי בכלום, אתה חופשי מהפחד, ואתה באמת מאושר.

האם האושר תלוי בסבל או דווקא בהנאה?

לסיכום, אליעד כהן מבהיר שהדרך לאושר אינה חייבת לעבור דווקא דרך סבל או דווקא דרך הנאה. הסבל וההנאה הם שני צדדים של אותה המטבע. לפעמים הסבל הוא מה שמקדם אותך לאושר, כי הוא גורם לך להתנתק מדברים חיצוניים. לפעמים ההנאה היא זו שמקדמת אותך, כי היא מגדילה את הרצון שלך להגיע למשהו טוב יותר. בשני המקרים, מדובר בשילוב של אהבה ושנאה, תקווה ופחד, שהם המנוע האמיתי של כל התקדמות לעבר האושר.