אליעד: עכשיו נקרא "שיחות שאחר המעשיות", סופר סיפור על בן אדם שהיה כל הזמן נוסע לחוץ - לארץ והיה מתעכב שם הרבה, ושאלו למה הוא מתעכב שם? הוא כל הזמן אמר עכשיו אני יביא את "המכה" ורק אז יחזור.

"היה איש אחד שלא האמין במה שאומרים העולם שיש לצים מסיטרא אחרא שבאים לפעמים ומטעים בני אדם", באו לבן אדם וסיפרו לו שיש שדים שהם מתחזים ומטעים אותך בכל מיני דברים, והבן אדם לא האמין לזה.

"פעם אחת בלילה בא אצלו לץ אחד וקראו אל החוץ שיצא", פעם אחת הוא ישב בבית בלילה ובא אליו לץ (שד) וקרא לו החוצה ויצא והלץ הראה לו סוס למכירה, והסוס מצא חן בעיניו ושאל למחירו? והשיב ארבע אדומים (מטבעות).

"וראה שהוא שווה בשווי שמונה אדומים כי הוא סוס מובחר וטוב מאוד, וקנה אצלו הסוס בעד ארבע אדומים והיה אצלו מציאה גדולה, למחר הוציא הסוס למכור ועמדו על המקח ורצו לתת לו איזה סך, ואמר מסתמא אם נותנים לי סך כזה הוא שווה כפליים ולא נתרצה".

"הוליך הסוס להלן רצו לתת לו גם כן כפליים כרצונו ואמר מסתמא שווה יותר כפליים מזה הסך והוליך הסוס להלן עד שנכנס מכירת הסוס לאלפים ולא נתרצה אם אחד למוכרו כי כל מה שרצו לתת לו אמר מסתמא שווה יותר מכפליים עד שלא נמצא מי שיקחו והוליכו למלך ורצה לתת לו המלך סך עצום כי הסוס הוטב מאוד מאוד בעיני כל ולא נתרצה גם כן ואמר מסתמא שווה יותר".

"והלך מהמלך עם הסוס להשקותו והיה שם פלומפ (באר עם משאבה) שמשם משקים וקפץ הסוס לתוך הפלומפ ונתעלם ואיננו"

רבי נחמן אומר שהיה נדמה לו שהסוס קפץ לתוך המשאבה ונעלם, כי היה מעשה לצים, וצעק מאוד על זה ונתקבצו בני העולם לקול זעקתו, השיב שהסוס שלו קפץ אל תוך הפלומפ והכו אותו כי נדמה למשוגע כי נקב הפלומפ צר מאוד ואיך אפשר שהסוס יקפוץ לשם?!?

וראה שמכים אותו והוא נראה כמשוגע ורצה ללכת משם, בתוך שרצה ללכת משם והנה הסוס מושיט ראשו מתוך הפלומפ, והתחיל לצעוק שנית מחמת שנדמה לו שיש שם סוסו ונתקבצו אצלו שוב בני העולם והכו אותו שנית כי הוא משוגע, ורצה שוב ללכת משם כיון שרצה לילך והנה מושיט שוב הסוס את ראשו מהפלומפ והתקבצו שוב והיכו אותו.

רבי נחמן אומר שכך ה "סיטרא אחרא" מטעה את האדם בכל פעם על לא דבר בשקר גמור שאין בו ממש והוא האדם הולך אחרי ה" יצר הרע" הזה ונדמה לו כל פעם שירוויח יותר וימלא תאוותו יותר ורץ אחריהם כמה עיתים ופתאום נתעלמו ובורחים ומסתלקים ממנו כל התאוות כאשר מזדמן לפעמים שהתאוות מסתלקין קצת וכאשר האדם רוצה להיפרד מהם חוזרים ומושיטים ראשם והוא חוזר ורודף אחריהם.

---

לְעִנְיָן שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה אָז בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל עֲיָרוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים

וְנִתְעַכֵּב שָׁם הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמָה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁעַכְשָׁו יִפְעל

וְכֵן בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנִּתְעַכֵּב הַרְבֵּה שָׁם

וְאָמַר, שֶׁכֵּן הַדֶּרֶךְ כְּשֶׁבָּאִין לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁנִּדְמֶה בְּכָל פַּעַם עַתָּה אֶפְעל עַתָּה אֶפְעל וְכוּ' וְכוּ'

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה

שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלּא הֶאֱמִין בַּמֶּה שֶּׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ לֵצִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא

שֶׁבָּאִים לִפְעָמִים וּמַטְעִין בְּנֵי אָדָם

כְּמוֹ שֶׁאֵרַע כַּמָּה פְּעָמִים

וְהוּא לא הֶאֱמִין בָּזֶה

פַּעַם אֶחָד בַּלַּיְלָה בָּא אֶצְלוֹ לֵץ אֶחָד

וּקְרָאוֹ אֶל הַחוּץ שֶׁיֵּצֵא וְיָצָא לַחוּץ

וְהֶרְאָה לוֹ הַלֵּץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוּס נָאֶה לִמְכּר

וַיַּרְא, וְהִנֵּה הוּא סוּס נָאֶה מְאד

וּשְׁאָלוֹ: כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה?

הֵשִׁיב הַלֵּץ: אַרְבָּעָה אֲדוּמִים

וְרָאָה שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּשׁפִי שְׁמוֹנָה אֲדוּמִים

כִּי הוּא סוּס מֻבְחָר וְטוֹב מְאד

וְקָנָה אֶצְלוֹ הַסּוּס בְּעַד אַרְבָּעָה אֲדוּמִים

וְהָיָה אֶצְלוֹ מְצִיאָה גְּדוֹלָה

לְמָחָר הוֹצִיא הַסּוּס לִמְכּר

וְעָמְדוּ עַל הַמִּקָּח

וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה סַךְ

אָמַר: מִסְּתָמָא אִם נוֹתְנִין לִי סַךְ כָּזֶה, הוּא שָׁוֶה כִּפְלַיִם!

וְלא נִתְרַצָּה

וְהוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן

וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ גַּם כִּפְלַיִם כִּרְצוֹנוֹ

אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר כִּפְלַיִם מִזֶּה הַסַּךְ

וְכֵן הוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן

עַד שֶׁנִּכְנַס סַךְ מְכִירַת הַסּוּס לַאֲלָפִים

וְלא נִתְרַצָּה עִם אֶחָד לְמָכְרוֹ

כִּי כָּל מַה שֶּׁרָצוּ לִתֵּן לוֹ אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר בְּכִפְלַיִם

עַד שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיִּקָּחֵהוּ, [אלא] רַק הַמֶּלֶךְ

וְהוֹלִיכוֹ לְהַמֶּלֶךְ

וְרָצָה לִתֵּן לוֹ הַמֶּלֶךְ סַךְ עָצוּם

כִּי הַסּוּס הוּטַב מְאד מְאד בְּעֵינֵי כָּל

וְלא נִתְרַצָּה עִם הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן

כִּי אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר

עַד שֶׁגַּם הַמֶּלֶךְ לא קָנָה הַסּוּס

וְהָלַךְ מֵהַמֶּלֶךְ עִם הַסּוּס לְהַשְׁקוֹתוֹ

וְהָיָה שָׁם פְּלוֹמְפְּ [משאבה] שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁקִין

וְקָפַץ הַסּוּס לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ, וְנִתְעַלֵּם וְאֵינֶנּוּ

[הַיְנוּ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כָּךְ

כִּי הָיָה מַעֲשֵׂה לֵצִים כָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַסּוּס]

וְצָעַק מְאד עַל זֶה

וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו בְּנֵי הָעוֹלָם לְקוֹל זַעֲקָתוֹ

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה אַתָּה צוֹעֵק?

הֵשִׁיב, שֶׁהַסּוּס שֶׁלּוֹ קָפַץ לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ

וְהִכּוּ אוֹתוֹ הַכֵּה וּפָצוֹעַ

כִּי נִדְמָה לִמְשֻׁגָּע

כִּי נֶקֶב הַפְּלוֹמְפְּ צַר מְאד, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְפּץ הַסּוּס לְשָׁם?!

וְרָאָה שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ וְהוּא נִרְאֶה כִּמְשֻׁגָּע, וְרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם

בְּתוֹךְ שֶׁרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם

וְהִנֵּה הַסּוּס מַתְחִיל לְהוֹשִׁיט ראשׁוֹ מִתּוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ

וְהִתְחִיל לִצְעק שֵׁנִית: אֲהָהּ אֲהָהּ!

מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוּסוֹ

וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֶצְלוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם, וְהִכּוּ אוֹתוֹ שֵׁנִית, כִּי הוּא מְשֻׁגָּע כַּנַּ"ל

וְרָצָה שׁוּב לֵילֵךְ מִשָּׁם

כֵּיוָן שֶׁרָצָה לֵילֵךְ וְהִנֵּה מוֹשִׁיט שׁוּב הַסּוּס אֶת ראשׁוֹ מִן הַפְּלוֹמְפְּ

וְהִתְחִיל לִצְעק עוֹד כַּנַּ"ל

וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֵלָיו וְהִכּוּהוּ כַּנַּ"ל

כָּךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַטְעָה אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם

עַל לא דָּבָר, בְּשֶׁקֶר גָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ

וְהוּא נִסָּת אַחֲרֶיהָ, וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ

וְנִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְוִיחַ יוֹתֵר וִימַלֵּא תַּאֲוָותוֹ יוֹתֵר

וְרָץ אַחֲרֵיהֶם כַּמָּה עִתִּים, וּפִתְאם נִתְעַלְּמוּ

וּבוֹרְחִים וּמִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת

כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לִפְעָמִים, שֶׁהַתַּאֲווֹת מִסְתַּלְּקִים קְצָת

וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לִפָּרֵד מֵהֶם

אֲזַי חוֹזְרִים וּמוֹשִׁיטִים ראשָׁם

וְהוּא חוֹזֵר וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם

וְכֵן מִתְנַהֵג לְהַלָּן

שֶׁתֵּכֶף שֶׁמּוֹשִׁיטִים ראשָׁם הוּא חוֹזֵר לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם

וְלא בִּאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר

וְהָבֵן הֵיטֵב