איך אדם מאושר חושב? מה זה להיות מאושר? האם אתה מאושר? האם אתה רוצה להיות מאושר? האם אתה לא מאושר? האם היית רוצה להיות מאושר? איך ילדים מאושרים? אושר של חתול, האם אלוהים מאושר?... אז הוא מאושר. ש: אם הייתה לילד שנה אחת רעה, ואחרי זה היו לו עוד עשר שנים טובות. והוא חי את הטוב הזה. ותגיד לו עדיין יש לך בזיכרון את הרע? והוא יענה לך כן, אבל אני מאושר. אליעד: אם שואלים מישהו, האם אתה מאושר? מה היגיון נגיד, שהוא יענה? עכשיו אם הוא לא מאושר, הוא אמור להגיד אני לא מאושר. ואם הוא כן מאושר, מה הוא אמור להגיד? אני מאושר? ש: כן אני מאושר. אני יודע לפני עשר שנים, הייתה לי חצי שנה מאוד רעה, אני יודע מה זה לא להיות מאושר. וכיום אני מאושר מאוד. למה הזיכרון מהרע איפשהו... אליעד: אני חושב משהו אחר, אני חושב. שקודם ששאולים אותך: "האם אתה מאושר?" אתה אמור לשאול, מה הכוונה מאושר? כמישהו אומר לך, אתה מאמין באלוהים. תסביר למה אתה מתכוון. ש: אני מאושר. אליעד: מה זה מאושר? מה זה אומר? שאם עכשיו יתנו לך סטירה, זה לא יכעיס אותך? ש: להרגיש טוב. שאתה לא רוצה יותר ממנו, באותו הרגע. אליעד: זאת אומרת, שאם אתה רעב, אתה לא ... אתה מאושר. ואתה עונה כן, לא יכול להיות יותר טוב. אז אתה לא הולך לאכול? ש: ברור שלא. שיש סטיקים על המנגל שאני רעב. אליעד: אז אתה לא מאושר. כי הוא לא אכלת אותם. ש: אני מאושר עצם זה, שהם על המנגל. אליעד: מה שאני אומר, שהשאלה הזו היא בעיית. יש עוד הבט לשאלה נגיד, האם אתה מאושר במאה אחוז? מאה אחוז? אתה מאושר באופן מוחלט? מה זה אומר מאושר באופן מוחלט? עכשיו, אם מישהו אומר, אני מאושר באופן מוחלט. אתה יודע שאתה מאושר באופן מחולט? אז איך אתה מאושר? האם זה הגיוני שאתה אומר שמישהו מאושר באופן מוחלט, יש היגיון שהוא יגיד "אני לא מאושר" נגיד, שאתה שואלת את עצמך, האם אתה מאושר? מה התשובה שאתה, עונה לעצמך האם אני מאושר. יש עוד שאלה... יש מישהו שהוא מאושר. יש מישהו שהוא לא מאושר. נכון? ש: "מרגיש זומבי" הוא לא פה, ולא פה. אליעד: בסדר, הלאה, יש מאושר מה ההפך של מאושר? סובל. אוקי? אבל יש עוד הבט. יש שתי שאלות: האם אני מאושר? ויש האם אני רוצה להיות מאושר? זו שאלה אחרת. יש האם אתה מאושר, במאה אחוז? זו שאלה אחת. שאלה שניה, היית רוצה, להיות מאושר במאה אחוז? אם התשובה היא כן. לשאלה השנייה, ... אחד. אבל אם שואלים אותך, האם אתה רוצה להיות מאושר? עכשיו, אם אתה עונה כן. אז אתה לא מאושר. אבל, אם אתה עונה לא. אז אתה מאושר. זה אתה מול עצמך. אתה בודק מול עצמך אם אני מאושר או לא. במקם זה, אתה שואל, האם אני בכלל רוצה להיות מאושר? אושר מעניין אותך? היית רוצה להיות קצת יותר מאושר? אם עכשיו היה כפתור והיית לוחץ עליו, ושותה את הכוס מים ... לא מדברים על זה, למרות שעוד הפעם, תלוי מה ההגדה של מאושר? בא נגיד, האם אתה מאושר. בואי נלך על משהו יותר עמוק. זאת אומרת, שאם מישהו "מאושר" כשהוא ישאלה את עצמו, האם אני מאושר? התשובה תהיה לא. או מזה אומר מאושר? ואם ישאלו אותו, אתה רוצה להיות מאושר? גם התשובה תהיה לא. נכון? כי למה שהוא ירצה להיות מאושר? אם אתה רוצה להיות מאושר, זה אומר ... אסור להם להרגיש רע. כל רע יכול להרוס להם את המצב רוח. יכול לשבש להם את כל המנגנון. מה שאני מנסה להגיד, שהמרדף אחרי האושר הוא גם סוג של, של הפרעה נפשית. גם המחשבה, אני מאושר? אני לא מאושר? אני רוצה להיות מאושר? אני לא רוצה להיות מאושר? זה גם סוג של תסביך. יש פרספקטיבה, שהאדם צריך להיות מחוץ לזה. אני מאושר? אני לא יודע. אני צריך להיות מאושר? למה אני צריך להיות מאושר? מה זה יתאים לי להיות מאושר? אתה אוהב את עצמך? למה שאוהב את עצמי? אני חייב לאהוב את עצמי? נגיד, ילדה ...