כפי שכבר ביארתי, ישנן רמות אושר שונות. ויש גם אושר אמיתי ובשלמות. וכל זמן שהאדם יכול להיות יותר מאושר ממה שהוא, הרי שהוא עדיין לא מאושר באמת. כי מי שהוא מאושר באמת, הוא מי שהוא מאושר בשלמות, דהיינו, מי שהוא מאושר באושר אין סופי שאי אפשר להיות עוד יותר מאושר מהאושר הזה.

וכאשר האדם מגיע לאושר הזה, אז הרצון שלו להיות מאושר, נעלם. וכל זמן שהאדם לא הגיע לאושר כזה, הרי שהוא נקרא אושר רק באופן יחסי לאלו שפחות מאושרים ממנו. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם לדעת האם ועד כמה הוא קרוב אל האושר האמיתי? ובנוסף, כאשר האדם מסתכל על מישהו אחר, כגון על איזה מנהיג רוחני וכיו"ב, כיצד יכול האדם לדעת האם ועד כמה האדם הזה מאושר?

ולכאורה הדרך לדעת עד כמה אדם קרוב אל האושר היא די פשוטה. כי אושר הוא מצב של שמחה / שלוות נפש / רוגע וכיו"ב. וא"כ ככל שהאדם קרוב יותר לתחושה של שמחה, כך כנראה שהוא קרוב יותר אל אושר בשלמות. ומאחר שהאדם מבין שאושר בשלמות הוא כאשר האדם שמח בשלמות, א"כ ככל שהאדם יותר שמח, כך הוא קרוב יותר אל אושר אמיתי.

ואם האדם רואה איזה בודהה יושב ועושה מדיטציה ונראה מאוד רגוע, ואם האדם רואה איזה מנהיג רוחני שנראה מאוד שמח, ואם האדם רואה איזה מורה דרך רוחני שהוא אדם מאוד סבלני שלא כועס כלל וכיו"ב, לכאורה ניתן לומר שהאדם רואה מולו אדם מאושר בשלמות, או על כל פנים קרוב מאוד אל האושר. כי מאחר שהאושר הוא שמחה / רוגע / שלוות נפש, ממילא מי שהוא נראה יותר שמח, ומי שהוא יותר רגוע, ושנראה שיש לו יותר שלוות נפש, כנראה שהוא קרוב יותר אל האושר בשלמות.

והמחשבה הזאת היא כמובן טעות. משום שהאושר הוא עניין אחר לגמרי והוא תלוי בדבר אחר לגמרי. ומי שחושב שלהיות מאושר פירושו להיות רגוע ובשלוות נפש, הוא יכול לגשת לאבן הקרובה ולהפוך אותה למורה הרוחנית שלו. כי גם האבן היא מאוד רגועה. והיא כ"כ מאושרת, עד שאפילו אם תדרוך עליה, היא לא תתלונן. והיא נמצאת בהרמוניה כ"כ גדולה עם המציאות, עד שאפילו אם תכתוש אותה במכתש, היא לא תתלונן.

ולא זו אף זו, שהאבן היא הרבה יותר מוארת רוחנית מאשר כל מנהיג רוחני אחר. כי האבן היא כ"כ מוארת רוחנית, עד שהיא נולדה כזו ונוצרה כזו. כי גם לדוגמא בודהה, הוא לא נולד רגוע כמו בודהה. והוא היה צריך לעבוד על עצמו כדי להגיע לזה. אבל האבן, היא מוארת מלידה. כי כל הזמן היא רגועה. ובנוסף, היא שייכת גם למשפחה של בודהות. כי גם ההורים שלה היה מוארים מלידה וכולי.

ומי שחושב שלהיות מאושר פירושו שהאדם כלפי חוץ מתנהג כאילו שאין לו רצון עצמי, ושכאילו הכל טוב עבורו, מבחינתו הוא גם יכול למצוא איזה אדם מת, ולחשוב שהוא מואר רוחנית. כי גם אדם מת לא אכפת לו משום דבר. ואדם מת חי ללא כל פחד. והוא כ"כ מואר רוחנית, עד שאפילו אם תרביץ לו, ואפילו אם תהיה שריפה בבית, הוא לא יתנגד לה. וא"כ אולי אדם מת הוא מואר רוחנית יותר מבודהה?

והמטרה של הדוגמאות האלו, היא להבהיר לאדם, שאושר ומאושר זה משהו אחר ממה שנדמה לאדם. כי יש כאלו שנדמה להם שלהיות מאושר פירושו שהאדם יגיע למצב כזה שהוא תמיד יהיה מרוצה מכל מה שקורה לו (בהמשך נחדד את העניין לעומקו). ויש כאלו שחושבים, שאם אדם כועס, הרי שזה מעיד על כך שהוא לא מאושר. ונדמה לבני אדם, שאם אדם הגיע למצב שבו הוא לא כועס כמו אבן, אז הוא מאושר. וזאת כמובן שטות גדולה.

כי המציאות שלנו היא השלמות. והמציאות מכילה בתוכה את סך כל הדברים. והשלמות של האדם, היא כאשר הוא מסוגל להכיל בתוכו את סך כל הרגשות. ואדם מאושר באמת ובשלמות, הוא זה שהוא כ"כ אוהב את המציאות, עד שהוא מסוגל גם לכעוס וכיו"ב ואף על פי כן להיות מאושר.

כי האושר הוא בא לידי ביטוי בדבר אחד ויחיד פנימי שנמצא בתוך האדם. והוא שהאדם מפסיק לרצות להיות מאושר, שאז ורק אז הוא מאושר בשלמות. וכל האנשים בעולם כאשר הם כועסים, בתוך תוכם הם מרגישים תחושה של חסר מכך שהם כועסים, והם באותו הרגע חווים תחושה של חוסר שלמות, ושל רצון להיות מאושר ולא לכעוס.

וכאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו והוא מרגיש רע, גם אז האדם מרגיש חוסר אושר וחוסר שלמות. כי האדם לא באמת מקבל בשלמות שאין שלמות אחריה את זה שהוא מרגיש רע. משום שהאדם לא מבין מה הדבר הטוב שיש בכך שהוא מרגיש רע. ולכן האדם לא מסוגל להכיל את תחושת הרע.

וחוסר אושר פירושו, חוסר יכולת לחוות את כל הרגשות. כי יש כאלו כגון לדוגמא בודהה וחבריו או בעלי החשיבה החיובית שמעודדים את האדם לראות תמיד רק את חצי הכוס המלאה, שהם אנשים לא מאושרים, ואנשים שהאושר רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב. והם לא יודעים איך להכיל בתוכם את כל הרגשות שיש בעולם.

ולכן הם כל הזמן מנסים להביא את האדם למצב שבו הוא לא יסבול ולא יראה את חצי הכוס הריקה. על ידי כל מיני שיטות שמנסות לגרום לאדם לרמות את עצמו, כגון חשיבה חיובית וכיו"ב. או לדוגמא שיטת הבודהיזם שאומרת שעל האדם פשוט לא להיקשר רגשית לשום דבר וכך הוא לא יפגע.

וכל העצות האלו הן של אנשים לא מאושרים, אנשים שלא יודעים מה הטוב שיש גם ברע הגדול ביותר בעולם. ומשום כך הם כל הזמן בורחים מהחיים שלהם. כי הם מפחדים להרגיש רע ותחושה של כעס וכיו"ב. וכמובן שהאושר רחוק מהם. וכמובן שהם כל הזמן חיים בפחד מאוד גדול, שאולי יום אחד יקרה איזה משהו שיגרום להם לראות את חצי הכוס הריקה, ויהפוך אותם ללא מאושרים.

והחכם האמיתי, במקום לייעץ לאדם לחשוב בחשיבה חיובית, הוא מייעץ לאדם לחשוב בחשיבה אמיתית. ובמקום לייעץ לאדם להיות אופטימי, הוא מייעץ לאדם לחפש את האמת. ובמקום לייעץ לאדם להיות בעל בטחון עצמי שקרי ולהאמין בעצמו באמונה שקרית ולשכנע את עצמו שהוא יכול לעשות את מה שהוא לא יכול לעשות, במקום זה החכם מייעץ לאדם לחפש רק את האמת.

ובמקום לייעץ לאדם להסתכל רק על חצי הכוס המלאה, החכם מייעץ לאדם להסתכל רק על האמת. ובמקום לייעץ לאדם להיות שמח בחלקו, החכם האמיתי מייעץ לאדם להסתכל על האמת ולרצות להגיע לשלמות בשלמות. ובמקום לייעץ לאדם לפחד מכך שהוא בעצבות ולשקר את עצמו בשקר של חשיבה חיובית כלשהו, החכם מייעץ לאדם לחפש את האמת.

וכן על זה הדרך, החכם האמיתי שיודע את האמת ומבין מהו הדבר הטוב בכל דבר בעולם, הוא מבין שגם בתוך רגש של רע, יש בו משהו טוב. ולכן החכם האמיתי מייעץ לאדם רק עצה אחת ויחידה. והיא לחפש את האמת. ולחפש את האמת פירושו, שהאדם יתבונן היטב על תפישת המציאות שלו, וינסה לבדוק האם הוא באמת מבין את המציאות בשלמות.

כי האושר אין פירושו לברוח מהמציאות ולשבת על איזה הר ולהסתכל על העולם. כי גם האבן לא מעורבת בענייני העולם. וגם אדם מת לא אכפת לו ממה שקורה סביבו, ולא אכפת לו מה שאומרים עליו ומה שחושבים עליו וכיו"ב. ועל האדם לשאול את עצמו, וכי השלמות היא להגיע למצב שבו האדם דומם כמו אבן וכמו אדם מת?

ואדרבה, המציאות המושלמת שלנו מכילה בתוכה את כל הדברים שיש בעולם והיא משתנה כל הזמן. ומי שמבין את הדברים לעומקם, הוא יודע שכל שינוי שיש במציאות שלנו, הוא ביטוי לכעס של המציאות שלנו. כי ניתן לומר שאם המציאות הייתה שמחה בחלקה ולא כועסת, הרי שהיא לא הייתה משנה את המצב אלא הייתה דוממת.

וטבע המציאות הוא להשתנות כל הזמן. וכל חכמי הרוח למיניהם, נדמה להם שהשלמות היא לברוח מהמציאות ולהגיע למצב שבו המצב הרגשי של האדם מפסיק להשתנות. כי נדמה להם שלהיות מאושר פירושו לחשוב כל הזמן שהכל טוב. וזו כמובן טעות. כי גם המציאות המושלמת שלנו, אילו היא חשבה כל הזמן שהכל טוב, הרי שלא היה קורה שום שינוי בעולם...