להגיע אל האושר זה לא קל. אבל גם להיות מאושר זה לא קל. ז"א לא רק להגיע אל האושר זה קשה, אלא גם מי שמגיע אל האושר, גם הוא קשה לו להיות מאושר. כי אם האושר הוא ההפך של הסבל, הרי שהאושר הוא סבל, משום שאין בו סבל. ואם הטוב הוא ההפך של הרע, אז עולם שיש בו רק טוב, הרי שיש בו גם רע, בדיוק משום שאין בו רע.

ונסביר: מי שיתבונן בעניין יראה, כי האדם בכל חייו מתעסק בשני סוגים של דברים. או בטרדות ממה שקרה בעבר, או בטרדות ממה שיקרה בעתיד. וכל עיסוקו של האדם, הוא תמיד בעבר או בעתיד. כי כל המשמעות של ההווה, היא הדברים שקרו בעבר שהובילו אל הרגע הזה, והדברים שיקרו בעתיד, כתוצאה של הרגע הזה. וכל המשמעות של הרגע הזה, היא נוצרת מהעבר ומהעתיד.

ובלי עבר ובלי עתיד, הרגע הזה הוא חסר כל משמעות. וחוסר משמעות, הוא לא האושר. משום שהוא לא השלמות. כי חוסר משמעות, הוא חסר את המשמעות, וממילא הוא לא שלמות, וממילא הוא לא אושר.

ואם נתבונן עוד בעניין נראה, כי האדם לא מאושר, או בגלל שהוא מוטרד ממשהו שקרה בעבר, או בגלל שהוא מוטרד ממה שיקרה בעתיד. ולכאורה, אם האדם ישתחרר מכל בעיות העבר, ומכל טרדות העתיד, הרי שהוא יהיה מאושר.

אלא, שאם נשחרר את האדם מכל רגשות חרטה כלשהם, ומכל רגשות אשמה כלשהם, על מה שקרה בעבר, ואם נשחרר את האדם גם מכל החרדות והפחדים שיש לו לגבי העתיד, הרי שגם אז הוא לא יהיה מאושר. משום שאז חייו של האדם יהיו חסרי משמעות.

כי כאשר אין לאדם שום חרטות על העבר, וכאשר האדם מתעלם לגמרי מהעבר, וכאשר האדם בנוסף גם לא מוטרד בשום צורה מהעתיד, הרי שאז האדם חי רק את הרגע, שזה נדמה כאיזה דבר טוב. למרות שבאמת, זה גרוע בדיוק כמו מי שלא חי את הרגע.

וככל שהאדם מתקרב יותר להגיע למצב של לחיות את הרגע, כך הוא מרגיש יותר טוב. כי הוא לאט לאט משתחרר מהמחשבות על העבר ועל העתיד. אבל בסופו של דבר, אם האדם מצליח לחיות רק את הרגע הזה בשלמות, דהיינו, בלי להיות קשור רגשית לשום דבר בעולם, ובלי שום רגש כלשהו של פחד וכיו"ב, אז האדם מרגיש תחושה של הארה חזקה.

אבל, אחרי זמן כלשהו האדם מתחיל להבין שחייו חסרי כל משמעות. כי לחיות רק את הרגע, זה לא טוב, בדיוק כמו ההפך של הדבר. כי כל דבר הוא חסר, את כל שאר הדברים ששונים ממנו. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. והאדם שהוא חי רק את הרגע, הוא סובל יותר מאשר זה שמנסה לחיות רק את הרגע.

כי ההוא שרוצה לחיות רק את הרגע, והוא בכל פעם מתקרב לחיות רק את רגע, הוא בכל פעם נהנה יותר מכך שהוא מתקרב אל המטרה שלו, שהיא לחיות רק את הרגע. אבל מי שהוא חי רק את הרגע, הרי שהוא כבר אין לו שום מטרה להשיג. כי מטרה זה בעתיד. וברגע הזה אין שום מטרה. כך שלחיות רק את הרגע, גם זה לא השלמות.

ולכן, לא רק שקשה להגיע אל האושר, אלא שקשה גם להיות מאושר. כי להיות מאושר זה לא קל.

ואף על פי כן, יש אושר אמיתי, שהוא כולו טוב באמת. והוא כאשר האדם מכיל בתוכו את ההפכים. דהיינו, כאשר האדם גם חי את העבר ואת העתיד, וגם חי את הרגע בו זמנית. ומי שמסוגל להכיל בתוכו מבחינה רגשית את ההפכים, זהו האושר האמיתי, כי אז הוא לא חסר דבר.

והדרך להגיע לזה, היא על ידי התבוננות. כי מי שיתבונן מספיק עמוק על המציאות, בסופו של דבר הוא יראה שכל ההפכים מתחברים בפנימיות שלהם. ואז גם הוא יהיה מסוגל רגשית להכיל בתוכו את ההפכים, ועל ידי זה הוא יהיה מאושר באמת.

ונוסיף: כי לא קל להיות מאושר. דהיינו, לא כל אחד יכול מבחינה רגשית להכיל בתוכו את ההפכים. והבעיות שיש לאדם בחיים, הן יוצרות עבורו את המשמעות של החיים שלו. ולא כל אחד מסוגל לחיות בעולם שכולו טוב בלי בעיות כלל.

ולכן, ישנם מצבים שבהם האדם מבקש עצה מהחכם האמיתי, והחכם האמיתי יכול ברגע אחד לתת לאדם שמתייעץ איתו, תשובה כזו שתפתור לו בבת אחת את כל הבעיות שיש לו בחיים. אבל האדם שמבקש את העצה, הוא לא יצליח לשרוד בגן עדן. כי לא כל אחד יכול לחיות במציאות שבה הכל טוב.

ולפעמים, אם האדם יגיע למצב שבו לא יהיו לו יותר בעיות, הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו וכולי. ולכן החכם האמיתי לא יכול לתת לאדם בבת אחת את הפתרון של הבעיות שלו, כי כאשר אין בעיות, גם זאת בעיה.

ויש מי שהוא מנהיג שהוא אין לו את היכולת לפתור לאדם את הבעיות. שאז הוא לא נותן לאדם מענה לבעיות שלו, משום שאין לו מושג איזה פתרון לתת לו. ויש מי שהוא מנהיג אמיתי, שהוא כן יכול לפתור לאדם את כל הבעיות שיש לו בחיים, בכל נושא ונושא. אבל האדם עצמו לא יכול עדיין להיות מאושר. כי לא כל אחד יכול להיות מאושר כנ"ל.

וכאשר האדם מבקש עצה מהחכם האמיתי, החכם האמיתי שיודע את הקושי הנ"ל להיות במצב של אושר, הוא נותן לאדם עצה כזו, שבתוך העצה הזו יש שכל כזה, שיאפשר לאדם בסופו של דבר להיות מסוגל לחוות אושר. וכאשר האדם מקבל את השכל של זה שהוא חכם באמת...