דיכאון ועצבות הם מצבים שבהם האדם מרגיש רע. האם זה טוב להיות בעצבות? תשובה: על האדם להתבונן על התחושה שהעצבות גורמת לו להרגיש, ולהחליט לבד. אך יחד עם זאת, אם נתבונן היטב בעניין נראה, כי למרות שהאדם מרגיש רע כאשר הוא בעצבות, הרי שעדיין ישנם בני אדם שנוטים לעצבות. ובמאמר הזה ננסה להסביר, מהו הדבר החיובי שהעצבות נותנת לאדם, ושבגללו האדם נופל לפעמים לעצבות.

ואין מטרת המאמר לגרום לאדם להיות בעצבות. אלא רק לעזור לאדם להבין את עצמו טוב יותר, ולהבין טוב יותר מדוע הוא בעצבות. ועל ידי זה בסופו של דבר לצאת מהעצבות ולהיות בשמחה, כדי להרגיש טוב יותר. והשאלה הנשאלת היא, מדוע באמת לפעמים נופל האדם לעצבות, ומה הדבר שהעצבות נותנת לאדם, ושבגללו האדם נופל לפעמים לעצבות?

והתשובה היא, כי הדבר הטוב הראשון שהעצבות נותנת לאדם, הוא את האפשרות לבטא את הרגשות שלו בצורה אמיתית ולהרגיש את מה שבא לו, בלי הגבלה כלשהי. וברגע שבא לאדם להיות בעצבות מסיבה כלשהי, אם הוא חושב שהוא מוכרח להילחם בעצמו ולא להיות בעצבות, הרי שבד"כ הדבר הזה מכניס את האדם לעצבות עוד יותר גדולה.

כי כאשר האדם כועס על עצמו על זה שהוא בעצבות, אז לא רק שהוא בעצבות, אלא שעכשיו הוא גם מרגיש רגשות אשמה על כך שהוא בעצבות. וזה יוצר אצל האדם סוג של כעס עצמי נוסף על עצמו, על כך שהוא בעצבות ולא בשמחה. והעצבות, מאפשרת לאדם לבטא את עצמו בלי מאבק כלשהו.

כאשר האדם מאשים את עצמו על כך שהוא בעצבות, הרי שהדבר דומה לאדם שכועס על כך שהוא כועס, שנמצא שהוא עכשיו עוד יותר כועס. הדבר דומה גם לאדם שכועס על כך שהוא קיבל מכה. שעכשיו, לא רק שהוא סובל מהמכה, אלא שעכשיו הוא גם סובל מהכעס שלו על כך וכולי. כך, שכל האשמה עצמית של האדם כלפי עצמו לגבי זה שאין לו מצב רוח, היא רק הורסת לאדם את מצב הרוח עוד יותר.

והאמת היא, שעל האדם לא להאשים את עצמו בשום צורה על כך שאין לו מצב רוח. אלא עליו פשוט לנסות להירגע, לשתוק, להתבונן היטב על הדברים בצורה נכונה, ולנסות לגרום לעצמו להרגיש טוב יותר, עבור עצמו. לא בגלל שאסור לו להיות בעצבות, כי המחשבה הזאת עצמה שהאדם חושב שהוא לא בסדר, זה עצמו גורם לו להרגיש עוד יותר רע. אלא על האדם לנסות להיות בשמחה, עבור עצמו בלבד. ועליו לנסות להיות בשמחה, מתוך שמחה ולא מתוך האשמה עצמית כלשהי וכיו"ב.

והסיבה שלפעמים כיף לאדם להיות בעצבות, היא בגלל שהוא מרגיש שהוא יכול לבטא את עצמו איך שבא לו. כי מאחר שמקובל לחשוב שאסור להיות בעצבות. זה עצמו מכניס את האדם לעצבות, על כך שהוא לא יכול לבטא את עצמו. ורק משום כך לפעמים בא לאדם להיות בעצבות ולכעוס וכיו"ב. ועל האדם להבין, שעליו להשתדל להיות בשמחה, עבור עצמו בלבד. ועליו לעשות זאת, לא מתוך מאבק כלשהו, אלא אך ורק מתוך שמחה בלבד.

ואם נתבונן עוד בעניין נראה, כי הבעיה העיקרית שיש לאדם כאשר הוא מרגיש כעס / דיכאון / פחד / חרדה וכיו"ב, היא לא בכך שאין לו מצב רוח, אלא בעיקר בכך שהוא נלחץ ממצב הרוח שלו. הבעיה העיקרית היא, כאשר האדם מרגיש רע לגבי זה שהוא מרגיש רע. אם לא מפריע לאדם שהגוף שלו כואב, הרי שאין שום בעיה. הבעיה היא רק כאשר מפריע לאדם שהוא לא מרגיש טוב.

נמצא אם כן, כי הדבר הראשון שגורם לכך שלפעמים האדם נופל לעצבות, הוא בכך שהעצבות גורמת לאדם להרגיש יותר נוח, שהוא לא צריך להילחם בעצמו ודווקא להיות שמח, אלא שבאפשרותו לבטא את הרגשות שלו באמת ולא להיות שמח.

ומי שיתבונן היטב על העניין הזה יראה, כי אם האדם ינסה להילחם בעצמו לא להיות עצוב, הרי שעל ידי זה הוא יהיה עוד יותר בתחושה של מאבק ומלחמה. וגם אם האדם יצליח להיות שמח כלפי חוץ, הרי שהעצב יישאר בתוכו. והדרך היחידה להתגבר על העצבות, היא על ידי זה שהאדם מקבל את עצמו איך שהוא, ולא נלחם בעצמו על כך שהוא בעצבות, אלא מנסה להיות יותר בשמחה, רק בשביל עצמו בלבד.

ואם נתבונן עוד בעניין נראה, כי יש עוד דבר שגורם לאדם להיות בעצבות, והוא, שהעצבות מאפשרת לאדם לבטא את המחשבה שלו, שאומרת לו שהוא לא ממש מרוצה ממה שקורה. ובעיקר לבטא את הרצון האמיתי שלו, לכך שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא. דהיינו, העצבות מאפשרת לאדם לבטא את המחשבה שלו, שהוא רוצה לשפר את המציאות.

כאשר יש לאדם בעיה, והוא בוחר להתעלם ממנה ולהיות בשמחה כלפי חוץ, זה כמובן בסדר גמור, וזכותו של האדם לבחור להרגיש שמחה, גם אם היא לא אמיתית בשלמות. כמו שלפעמים טוב להדחיק את תחושת הרעב, כאשר אין כרגע פתרון אחר טוב יותר. ולפעמים, אפשר לקחת משככי כאבים, עד שימצאו תרופה שתעלים את המחלה לגמרי.

אלא, שהבריחה של האדם אל השמחה החיצונית, לא תמיד באמת עוזרת לאדם להיות בשמחה מהפנימיות שלו. ולפעמים השמחה הזאת, היא רק כלפי חוץ בלבד. וכנ"ל, חשוב להדגיש שזה בסדר גמור להיות בשמחה, גם אם היא נראית כשקרית וגם אם היא רק כלפי חוץ, אבל לפעמים השמחה החיצונית הזאת, לא מאפשרת לאדם להתמודד באופן רציני עם הבעיה, משום שהוא מדחיק אותה.

כי לפעמים, כאשר האדם לוקח משככי כאבים או מדחיק את תחושת הרעב שלו, על ידי זה הוא שוכח לטפל בבעיה מהשורש שלה. ולעומת זאת, העצבות והדיכאון מאפשרים לאדם לא לשכוח ולא להדחיק את הבעיות שיש לו, אלא לזכור אותן ולטפל בהן בצורה רצינית מהשורש שלהן, ועל ידי זה להגיע לשמחה אמיתית ופנימית.

ומשום כך, לפעמים האדם בוחר להיות בעצבות, כי הוא רוצה לא להדחיק את הבעיה, אלא להתמודד איתה באמת. והדבר דומה לכך שיש בני אדם, שכאשר הם בתחושה של רוגע ושלווה, הם לא מסוגלים בו זמנית גם להתאמץ ולהתקדם. ולפעמים האדם רוצה דווקא להרגיש לא טוב, כדי שהוא יוכל על ידי זה לגרום לעצמו למצוא בתוכו כוחות נפש, להתמודד עם העניין בצורה יסודית.

ואחרי שהבנו מדוע לפעמים האדם בוחר להרגיש עצבות ולא להיות שמח, עכשיו השאלה הנשאלת היא, כיצד בעצם יכול האדם להפוך את העצבות לשמחה? והתשובה היא, כי באפשרותו של האדם לצאת מכל עצבות ולהפוך אותה לשמחה, על ידי חיפוש האמת.

ונסביר: שלב ראשון על האדם לא לכעוס על עצמו על כך שהוא בעצבות. ועל האדם להבין מדוע הוא בעצבות, ולהבין שהסיבה האמיתית לכך שהוא בעצבות, היא משום שהעצבות גורמת לו להרגיש טוב יותר עם עצמו. מאחר שהיא מאפשרת לו לבטא את עצמו בלי להילחם בעצמו. ובשלב הראשון על האדם להבין, שמה שהוא באמת רוצה, זה להרגיש כמה שיותר טוב, ושהסיבה היחידה שבגללה הוא בעצבות, היא רק בגלל שהוא רוצה להרגיש טוב יותר.

ואחרי שהאדם מבין שמה שהוא באמת רוצה זה להרגיש טוב יותר, עכשיו על האדם להמשיך לנסות ולהסתכל על הדברים בעין אמיתית. כי גם אם קורה לאדם משהו נגד רצונו, וגם אם הדבר הזה הוא ממש רע, עדיין באפשרותו של האדם, לנסות להתייחס לדברים בצורה כמה שיותר פרופורציונאלית באמת, ולא להקצין אותם מעבר למה שהם.

כי חלק מכך שהאדם מרגיש רע, זה לא בגלל מה שקורה לו בפועל, אלא בגלל איך שהוא מפרש ומבין את מה שקורה לו. ועל האדם לנסות להסתכל על המציאות דרך המשקפיים של האמת. דהיינו, לנסות לראות את הדברים כפי מה שהם, ולעשות הפרדה בין מה שקורה בפועל, לבין הפירוש האישי שלו למה שקורה.

ועל האדם לנסות לראות את הדברים בצורה כמה שיותר מדויקת, ולנסות לראות, שהמשמעות שהוא נותן לדברים...