אושר. מהי מהות החיפוש אחרי האושר? ואיך ניתן להפסיק את החיפוש?

אושר = הנאה בשלמות מהמציאות = האדם אינו מרגיש חסר של דבר כלשהו = האדם רואה את הטוב שיש בכל דבר כפי מה שהוא = האדם אינו רוצה שום דבר יותר טוב, מאחר שהוא כבר נמצא בטוב ביותר.

מהות החיפוש אחר האושר, נובעת מכך שמצד האמת של המציאות, בכל דבר ודבר שיש במציאות, יש בו טוב אמיתי.

הסיבה החידה שבגללה כל דבר הוא כפי מה שהוא ולא אחרת, היא רק בגלל הטוב שישנו בכל דבר.

הטוב שישנו בכל דבר, הוא הסיבה שבגללה כל דבר הוא כפי שהוא.

הסיבה היחידה שבגללה חוקי הטבע והפיזיקה כפי מה שהם ולא אחרת, היא רק בגלל אותו הטוב שנמצא בכל דבר. טוב אמיתי, שאינו תלוי בדבר. טוב נצחי ואין סופי.

הנפש של האדם משתוקקת להתחבר ולהרגיש וליהנות מהטוב הזה.

ליהנות מהטוב הזה לא כרוך בלעשות פעולה כלשהי, להיות במקום / מצב מסוים, ואפילו לא בלחשוב בצורה מסוימת.

כדי ליהנות מהטוב הזה, לא צריך לעשות שום דבר באופן אקטיבי מלבד לדעת ולהבין את הטוב הזה שנמצא בכל דבר.

הטוב הזה כבר נמצא בכל דבר, על האדם רק להבין את זה בשכל שלו, ואז כאשר האדם מבין בשכל שלו את הטוב שנמצא בכל דבר, ממילא הוא מרגיש טוב תמיד ומאושר.

המהות של החיפוש אחרי האושר, נובעת מרצונו של האדם להגיע לנקודה שבה הוא נהנה מהטוב שיש בכל דבר כפי מה שהוא, ללא מאמץ כלשהו, ללא פעולה כלשהי.

וממילא ניתן להבין, כי הדרך היחידה להפסיק את החיפוש העצמי אחרי האושר, היא אך ורק על ידי שמוצאים את הטוב שיש בכל דבר.

כל זמן שהאדם לא רואה את הטוב שיש בכל דבר, הנשמה של האדם תמשיך לחפש ולרצות להבין את הטוב הזה.

מהותה של הנשמה היא אחת עם הטוב הזה שיש בכל דבר.

הנשמה / התודעה של האדם "עשויה" מאותו טוב שיש בכל דבר. מהותה של הנשמה היא אחת עם הטוב הזה. התודעה מחוברת באחדות גמורה לטוב הזה מצד השורש האמיתי שלה.

זאת הסיבה שבגללה הנשמה בתוך תוכה יודעת על קיומו של הטוב הזה ומשום כך היא תמשיך לחפש אותו עד שהיא תמצא אותו.

הטוב שיש בכל דבר, הוא השורש והמהות הפנימית של הנשמה.

הסיבה שבגללה האדם מרגיש רע, היא רק משום שהוא רחוק מהזדהות עם מי שהוא באמת.

לדוגמא: כאשר האדם חושב בטעות כי הוא זה הגוף שלו, או כאשר האדם משייך לעצמו כל מיני דברים שהם אינם הוא, על ידי זה הוא מתרחק ממי שהוא באמת ומרגיש רע.

כאשר האדם לדוגמא מרגיש בעלות על הכסף / רכוש שלו, על ידי זה חלק מה"אני" של האדם מתרחק מהפנימיות שלו, והופך להיות הדבר שעליו האדם חושב.

ככל שהאדם מבין טוב יותר מהי המהות של ה"אני" שלו, כך הוא מבין טוב יותר מי הוא באמת, ועל ידי זה הוא מחובר למי שהוא באמת, דהיינו, הטוב הנ"ל, ועל ידי זה הוא מרגיש את הטוב שיש בכל דבר ונהנה ממנו.

אך כאשר האדם אינו מתבונן במהות האמיתית של המהות של ה"אני" שלו, על ידי זה נדמה לו שהוא מה שהוא לא, דהיינו, הוא מתרחק מהזדהות עם הטוב שיש בכל דבר, שהוא באמת שורש נשמתו של האדם כנ"ל, ורק משום כך האדם מרגיש רע.

ברמה המעשית:

כדי להפסיק לחפש את האושר, צריך למצוא אותו.

אושר = כאשר ה"אני" של האדם מבין מי הוא באמת = האדם רואה את החיבור האישי שלו לטוב שנמצא בכל דבר...