שאלה: איך אפשר להגיע למצב שכול דבר הוא בפני עצמו, ללא כל אינטרס?

אליעד: אפשרות אחת זה להיפטר מהאינטרס, אפשרות שנייה זה למלא את האינטרס שלך בכל דבר.

למשל את רוצה להכין סלט, אז את קמה מהכסא, הולכת למטבח, פותחת את המקרר וכו'... יש כאן הרבה פעולות. ואת רוצה להגיע למצב שכול פעולה עשית אותה כדי לעשות אותה.

אז בואי נראה אם בכלל יש אפשרות כזאת.

אפשרות אחת היא שלא יהיה לך שום אינטרס, ואם את בכל זאת מחליטה לעשות משהו, אז את עושה אותו ללא אינטרס. שאת עושה את הדבר למען הדבר, הדבר עצמו הוא האינטרס.

שאלה: זה לא אינטרס?

אליעד: האדם עושה משהו למען לעתיד, זאת הכוונה שמה שאתה עושה זה בגלל אינטרס. כל פעולה שאתה עושה אותה, אתה עושה אותה בגלל מה שיקרה ברגע הבא. אתה עושה פעולה כדי שברגע הבא יהיה משהו שונה מעכשיו.

אבל אתה לא עושה את הפעולה בגלל שאתה רוצה לעשות את הפעולה.

אם היו אומרים לך שבעוד רגע אתה נעלם, האם היית ממשיך לעשות פעולות?

אם למשל היו אומרים לך שעוד שנייה התודעה שלך נעלמת, ואז את רוצה להזיז את הכסא, שנייה לפני שאת נעלמת. מה זה אומר על הפעולה? שהיא הייתה כל כך חשובה לך, שלפני שאת נעלמת זה הדבר הכי חשוב.

מי שעושה פעולות ברמה כזאת, הוא תמיד מרוצה במאה אחוז, כי כל פעולה שהוא עושה הוא מרוצה ממנה במאה אחוז, ולא מחכה לרגע הבא.

למשל אדם מזיז את הכסא כדי שמישהו אחר יוכל לשבת עליו, אבל מה האדם רוצה בסוף, הוא לא מגיע לסוף.

שאלה: למשל רקדן, רוקד בשביל הריקוד עכשיו.

אליעד: ולמה הוא רוקד עכשיו? כי זה עושה לו טוב.

האדם יכול לחשוב רק מחשבה אחת ברגע אחד, כשאתה אומר שהוא נהנה מעצם הריקוד, זה קורה בשני רגעים.

מה זה ריקוד? למשל להזיז את הרגל שמאלה, ואז המוח מקבל את האינפורמציה שהרגל זזה ואז באה המחשבה, איזה כיף לי.

יש דברים שקורים מעצמם.

אבל אם אתה עושה את הפעולה, בשנייה שהמוח שלך מרוכז במה שאתה עושה, בשנייה לאחר מכן אתה נהנה מזה שעשית. אבל זה קורה שנייה אחרי ולא תוך כדי הריכוז בריקוד.

אתה עושה ולאחר מכן נהנה מהעשייה, זה לא באותו זמן, זה בשתי שניות.

כשאדם עושה ומתרכז בעשייה, הוא אפילו לא מרוכז בתחושות, אלא רק בעשייה. ואז המוח בודק איזו תחושה עולה, ואז המוח שוב בודק האם אני רוצה את התחושה או לא רוצה אותה. ואם הוא רוצה אותה טוב לו, אבל זה בכמה רגעים שונים, זה לא בדיוק באותה שנייה.

ונגיד שזה באותו רגע, הרקדן רוקד בגלל התחושה הטובה שתהיה לו מהריקוד. זאת אומרת שהוא לא רוקד למען הריקוד אלא למען התחושה שתהיה לו בגלל הריקוד.

האדם לא נהנה מהריקוד עצמו.

ליהנות מעצם העשייה, פירושו להפוך את האפשרי למחוייב.

אם היו אומרים לך שזה הרגע האחרון בחיים שלך, ואומרים לך לזוז ימינה, אז תשאל מה זה יתן לי? שתהיה בצד ימין.

אם היו אומרים לרקדן, תזיז את הרגל ימינה בלי שזה יתן לאף אחד כלום, האם הוא היה מזיז את הרגל ימינה? לא, זה אומר שהוא לא חווה את הריקוד כמושלם, אלא הריקוד משמש אותו למשהו נוסף.

עצם זה שאומרים שהרקדן נהנה לרקוד, זה כבר אומר שהרקדן לא רוקד סתם, אלא יש לו אינטרס ליהנות.

לעשות משהו למען העשייה, פירושו אני רוצה לרקוד ללא שום סיבה. בלי קשר אם אני יהנה או יסבול או אם זה יתן לי משהו או למישהו אחר. אני רוקד כי ככה אני רוצה וזהו. וזה לא קשור לשום דבר שהיה ולא לשום דבר שיהיה, ולא כלפי ולא כלפי מישהו אחר.

אם אני מזיז את היד כדי לכתוב, אני מזיז בגלל אינטרס.

אך אם אני סתם מזיז את היד, סתם כי בא לי להזיז אותה, הפעולה בפני עצמה.

שאלה: אז זה סתמי.

אליעד: לא, מה פתאום סתמי, יש לו מאה אחוז משמעות.

אז איך עושים ללא אינטרס.

אם לא חסר לך שום דבר, בשום צורה שהיא, ואת בכל זאת עושה דברים.

שאלה: אך זה תמיד מתוך רצון.

אליעד: לא, זה ללא רצון, ואם זה מתוך רצון, זה מתוך רצון ללא חיסרון.

שאלה: האם יש דבר כזה?

אליעד: אם יש דבר כזה, אז יש אפשרות לעשות ללא אינטרס.

שאלה: למה לעשות דברים רק לשם עשייה?

אליעד: האם אתה לא יכול לראות את השלמות בפעולה עצמה? אני מזיז את היד, סתם ככה, כי אני חושב שזה יהיה מושלם אם היד שלי תהיה שם. המציאות הכי טובה בעולם זה שהיד שלי נמצאת פה.

שאלה: אז האם פעולה לשמה זה בגלל שאני רוצה להרגיש שלמות?

אליעד: לא, זה - שלמות המציאות היא הפעולה.

ואז יש בעיה יותר קשה, שאם אתה עושה פעולה לשמה, למה אחר כך החלפת אותה?

אם הזזת את היד, ואתה חווה שזאת הפעולה המושלמת, אז למה אחר כך הזזת אותה למקום אחר? חשבנו שהפעולה הראשונה הייתה מושלמת, אז מדוע חפשת פעולה מושלמת אחרת?

אני אומר שיש כאן פרדוקס, כי אם אתה אומר שכול פעולה מושלמת בפני עצמה, זה עוד אפשר להגיד שזה הגיוני.

אני למשל חושב שתכלית המציאות זה להזיז את היד ימינה, אז אם זה כל כך מושלם בעיניך, אז למה שינית שוב את התנוחה?

אם הלב שלך לא מצליח בראש שלך לעשות סדר, אם זה מושלם בעיני, למה אני משנה, אז אתה לא יכול לחוות את חוויה הזאת.

שאלה: זה כמו להגיד איך היש נוצר מכלום.

אליעד: נכון, כמעט.

בסופו של דבר, לעשות פעולה לשמה, זה עוד הגיוני, אבל לעשות פעולות לשם הפעולה זה לא הגיוני.

שאלה: למה לא?

אליעד: כי אתה בעצם אומר שיש יותר משלמות אחת.

לעשות פעולה לשמה, זה לעשות פעולה שהיא שיא השלמות של המציאות.

למשל כל פעולה שתעשי, תחווי שזאת המציאות המושלמת.

ואז זה יתחיל להציק לך, שתחשבי, שאם זה מושלם, מדוע אני משנה.

לחוות שמשהו מושלם, זה לחוות שכול מה שאתה רוצה זה את הדבר עצמו, שהוא חווה אושר אבסולוטי שכול הרצונות שלו התמלאו.

אז אולי האדם יכול אולי פעם אחת בחיים שלו להגיע למצב שהוא עושה את הפעולה למען הפעולה.

יש רק דרך אחת לעשות פעולות לשמן, למרות שבתכלס אפילו פעולה אחת אי אפשר לעשות לשמה. למה? כי פעולה זה משמעות סופית, ולשמה זה אין סופית ולכן אי אפשר לעשות פעולה לשמה.

אבל יש דבר שנקרא אין שכל, מעבר ליש ולאין, שם הכל אפשרי.

ושם אפשר לחשוב שזה מושלם, ושגם ההוא מושלם. אמנם זה לא הגיוני, כי אם זה מושלם איך זה שגם ההוא מושלם?

אז תגיד גם זה מושלם וגם זה מושלם, אבל זה מראה שלא הבנת מה פירוש המילה מושלם. מושלם פירושו שלם, להגיד זה מושלם, זה כשלעצמו לא יכול להיות מושלם, כי המילה "זה" פירושו לא מושלם.

אם "זה" היה שלם, מושלם פירושו המציאות, יש רק דבר אחד מושלם וזה המציאות כמציאות היא מושלמת, וכל השאר זה חלקים שלה. להגיד שהמחברת מושלמת זה להגיד שהמחברת היא המציאות האין סופית, אבל האם המחברת היא המציאות האין סופית? המחברת זה צמצום, והמושלם הוא האין סוף.

בשכל אי אפשר להגיד שזה מושלם וזה מושלם, ואפילו אי אפשר להגיד על דבר אחד שהוא מושלם, כי כל דבר הוא צמצום.

אבל באין שכל, אתה יכול להגיד שהמחברת מושלמת, וגם דבר אחר מושלם. המחברת שווה סך כל הדברים, וכך כל דבר אחר. איך זה יכול להיות? ככה זה.

אבל מה הצרה, שאם אתה באין שכל, יכול להיות שאתה עושה דבר לשמו, ותוך כדי שאתה עושה אותו לשמו, אתה לא רוצה לעשות אותו.

בשכל, האדם אומר שאם הוא עושה משהו לשמו אז הוא חווה אושר.

אבל באין שכל, מרוב שאין היגיון, את יכולה להגיע למצב שגם תרצי וגם לא תרצי.

רק באין שכל את יכולה לעשות פעולה בשביל הפעולה עצמה, אבל באין שכל, את יכולה להגיע למצב, שתוך כדי שאת עושה פעולה לשמה, את גם מאה אחוז לא רוצה לעשות את הפעולה כי את לא רוצה לעשות אותה.

את גם מאה אחוז רוצה לעשות את הפעולה הזאת, וגם מאה אחוז לא רוצה לעשות את הפעולה הזאת, בו זמנית.

בשכל יש היגיון, של רוצה או לא רוצה, אבל באין שכל אין את ההיגיון של רוצה או לא רוצה, ואז כאשר אין היגיון של רוצה או לא רוצה, אז אתה יכול במכה אחת גם לרצות לעשות את הפעולה וגם לא לרצות לעשות את הפעולה במאה אחוז בו זמנית.

באין שכל, הטוב והרע הם אחרים, כי אין גבולות ברורים ביניהם. הטוב הוא גם רע וגם קצת רע וגם טוב ורע ולהפך.

שאלה: האם אתה ממליץ להגיע לאין שכל?

אליעד: מצד השכל יש יתרונות וחסרונות.

ומצד האין שכל...