ובו יתבאר, העניין של האושר ושל איך להיות מאושר? ויתבאר, מהו אושר מוחלט ומהו אושר יחסי? ויתבאר, מהו ההבדל שבין שני סוגי האושר האלו? ויתבאר, כיצד החיפוש אחרי אושר מוחלט, גם מחזק וגם מחליש, את האושר היחסי? ויתבאר, כיצד המרדף אחרי אושר יחסי, מחליש וגם מחזק את האושר המוחלט? ויתבאר גם, למה קשה להיות מאושר? ולמה קשה למצוא אושר? ולמה דווקא הרצון להיות מאושר, למה הוא יכול להחליש את האושר? ולמה לפעמים, דווקא הרצון להיות מאושר, דווקא הוא יוצר דיכאון ועצבות? ולמה לפעמים, דווקא הדיכאון ועצבות וחוסר הרצון להיות מאושר, למה דווקא הם יוצרים אושר? ועוד.
ומי שיתבונן בעניין יראה, שיש שני סוגים של אושר. יש אושר יחסי ויש אושר מוחלט. ואושר יחסי פירושו, אושר, שהאדם מאושר, עם תנאים ועם סיבות. וכאשר האדם מאושר עם תנאים ועם סיבות, אז האושר שלו, הוא מעורב, גם עם דיכאון ועצבות. דהיינו, האושר הוא לא שלם.
כי כאשר האושר, הוא עם תנאים ועם סיבות, זה אומר, שהאושר הוא מתוך השכל של האדם. כי תנאים וסיבות, הם בשכל של האדם. שהשכל של האדם, שופט מהדבר. והאדם רואה את הטוב שיש בדבר, ואז האדם מאושר מהדבר, בגלל הטוב שיש בו. וכאשר האושר נובע מהשיפוטיות השכלית של האדם, אז האושר, הוא רק יחסי.
ולמה? כי ברמה השכלית, בכל דבר שיש בעולם, ניתן למצוא בו, גם חסרונות וגם יתרונות. וברגע שהאושר, נובע מתוך שכל כלשהו, אז ממילא זה אומר, שלפחות בתת המודע של האדם, הוא חושב גם על החסרונות שיש בדבר. כי בכל דבר, תמיד יש גם חסרונות יחסיים כלשהם. ואז ממילא, האושר לא יכול להיות שלם. כי האדם מודע בתת המודע שלו, גם לחסרונות של הדבר.
והרעיון הוא, שכל אושר שהוא עם תנאים כלשהם, ושהוא תלוי בסיבות כלשהן, ושהוא נובע מתוך שיפוטיות שכלית כלשהי, הרי שהאושר הזה, הוא אושר חסר, שיש בו גם דיכאון ועצבות. והוא אושר, שאינו אושר שלם בלב שלם.
ואושר כזה, נקרא, אושר יחסי. שפירושו הוא, שבאופן יחסי, האדם יותר מאושר מהדבר, מאשר עצוב ממנו. דהיינו, שהאדם יש לו רגשות מעורבים, גם של דיכאון ועצבות וגם של אושר, וגם של נייטרליות, כלפי הדבר. ובאופן יחסי, האדם יותר מאושר, מאשר נייטרלי, ומאשר עצוב מהדבר. וזה נקרא, אושר יחסי.
ויש גם עוד סוג אחר של אושר, שנקרא אושר מוחלט / אושר שלם / אושר בלב שלם / אושר ללא תנאים / אושר בלי סיבה / אושר מושלם. שהאושר הזה, הוא כולו אושר, בלי שום דיכאון ועצבות כלל.
דהיינו, שהלב של האדם, מלא כולו רק באושר, בלי אפילו שמץ קטן ביותר של דיכאון ועצבות. רק אושר בלבד, בלי שום תחושה של דיכאון ועצבות. כ"כ הרבה אושר, עד שהאדם, לא יודע מהם דיכאון ועצבות. כ"כ הרבה אושר, עד שהאדם, כבר לא יודע שזה אושר, מרוב זה שהוא כבר לא יודע מהם דיכאון ועצבות. שהלב של האדם, נקי לגמרי. ושאפילו בתת המודע של האדם, אין שום שמץ של כעס או דיכאון ועצבות כלל, אלא אך ורק אושר בלב שלם.
ונחדד: שכאן במאמר לא נדון, האם אפשר או אי אפשר להגיע לאושר המוחלט, שאין בו שום דיכאון ועצבות? וגם לא נדון, האם בכלל קיים אושר מוחלט שכזה? והאם זה בכלל טוב או רע, להיות מאושר בלב שלם, בלי שום דיכאון ועצבות? וכל הדברים האלו, כבר ביארתי אותם במקומות אחרים. וכאן במאמר, כן נדון במערכת היחסים שיש, בין שני הסוגים של האושר, שהוזכרו כאן. שהם, אושר יחסי, מול אושר מוחלט.
ובפשיטות נחדד, שאושר יחסי, הוא כאשר יש גם אושר וגם דיכאון ועצבות, אלא שהאושר, גדול יותר מאשר הדיכאון ועצבות. ואושר מוחלט, הוא כאשר יש רק אושר, בלי שום דיכאון ועצבות כלל. אושר יחסי = גם אושר, או בעיקר אושר. ואושר מוחלט = רק אושר באופן מוחלט, בלי שום דיכאון ועצבות כלל.
ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי האדם מטבעו רוצה להשיג, גם אושר יחסי וגם אושר מוחלט. והרצון של האדם להשיג אושר יחסי, מתבטא בכך, שהאדם במשך החיים שלו, מנסה להיות מאושר כל מיני דברים, שהוא יודע מראש, שהם לא יספקו לו אושר מוחלט.
ומצד האמת, שום דבר בעולם, לא יכול לספק לאדם אושר מוחלט. ולמה? כי שום דבר בעולם, הוא לא מושלם. ולכן, אי אפשר להיות מאושר משום דבר בעולם, בצורה מוחלטת. וכאשר האדם מאושר מאיזה דבר שקיים בעולם, הרי שהאדם מנסה להפיק מכך אושר. אבל, האושר הזה, הוא תמיד רק אושר יחסי בלבד.
כי כפי שאמרנו, אושר מוחלט, פירושו, שהאדם מאושר בלב שלם, ושאין לאדם שום שמץ של דיכאון ועצבות כלפי הדבר. ומאחר ששום דבר בעולם אינו מושלם, ממילא זה אומר, שבתת המודע של האדם, תמיד הוא ירגיש גם תחושה של חיסרון כלשהו, וגם תחושה רעה כלשהי, מכל דבר שהוא שקיים בעולם.
וכאשר האדם מחפש אושר, ומנסה להיות מאושר מדבר כזה או אחר, הרי שבכך, בעצם האדם מחפש אושר יחסי. כי אושר מוחלט, דהיינו, מצב תודעתי, שבו יש רק אושר בלבד, בלי שום דיכאון ועצבות כלל, אין אפשרות להשיג את זה, על ידי אושר של דבר מוגדר כלשהו. כי הדבר המוגדר, אין בו שלמות, וממילא גם אי אפשר להיות מאושר ממנו באמת בלב שלם. כי הלב בתוכו, רואה את האמת. שאין בדבר שלמות, ולכן אין אושר מוחלט, אלא רק אושר יחסי בלבד.
ומי שרוצה להשיג אושר מוחלט, לשם כך עליו לשנות את צורת ההסתכלות שלו על העולם. כי כל זמן שהאדם רואה חיסרון כלשהו בדבר כלשהו, הוא לעולם לא יוכל להיות מאושר מהדבר בצורה מוחלטת, אלא רק בצורה יחסית בלבד. ואושר מוחלט, מגיע, רק על ידי שינוי פנימי של צורת החשיבה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים.
ובנוסף, כאשר האדם מחפש אושר יחסי כאן בעולם הזה, הרי שבעצם בכך הוא מראה, שהוא לא באמת כל כולו רוצה למצוא אושר מוחלט. כי ברגע שהאדם מתמקד בלחפש אושר יחסי, הרי שבכך הוא מראה, שהוא לא באמת רוצה את האושר המוחלט בצורה מוחלטת.
כי מי שרוצה את האושר המוחלט בכל ליבו ובלב שלם, הוא יחפש רק אותו וגם יקבל אותו. אבל ברגע שהאדם מחפש אושר יחסי, הרי שבכך הוא מראה, שהוא לא מספיק רוצה את האושר המוחלט. דהיינו, אפילו קצת לא רוצה את האושר המוחלט, והוא נוטש אותו לטובת האושר היחסי.
והרעיון הוא, שהחיפוש אחרי אושר יחסי, מהיבט מסוים, הוא מרחיק את האדם מלמצוא אושר מוחלט. כי הוא גורם לאדם, לא להתמקד רק בחיפוש האושר המוחלט, אלא באושר היחסי.
ובנוסף, אושר מוחלט, הוא כאשר האדם מאושר בלב שלם, בלי שום תנאים ובלי שום סיבה כלל. וכאשר האדם מאושר מדבר כלשהו, בגלל סיבה כלשהי ובגלל תנאים כלשהם. דהיינו, כאשר האדם מחפש אושר כלשהו, הרי שבכך בעצם הוא מרחיק את עצמו מאושר המוחלט. ולמה?
כי מי שמחפש אושר, בכך, הוא בעצם מרחיק את עצמו מהאושר המוחלט. כי לחפש אושר, פירושו, לחפש דבר, שממנו אפשר להיות מאושר. ובאושר המוחלט, אפשר להיות מאושר מכל דבר, כי הרי אין שום תנאים או סיבות לאושר. ובאושר מוחלט שאין בו שום דיכאון ועצבות כלל, בו לא מחפשים אושר, כי בו יש תמיד אושר. כי כאשר אין שום שיפוטיות כלשהי, אז ממילא מאושרים מהכל תמיד בלב שלם, ואין שום צורך או יכולת לחפש אושר.
וברגע שהאדם מחפש אושר, הרי שבכך הוא בעצם מחזק אצל עצמו, את החשיבה השיפוטית שלו. שמרחיקה אותו, מהאושר המוחלט שאין בו שום שיפוטיות כלל. וברגע שהאדם רוצה...
050-3331-331