מי שיתבונן יראה, כי יש בעולם שלנו המון עצות שונות, כיצד יכול להיות האדם מאושר, וכיצד יכול האדם להצליח בחיים וכיו"ב. ואעפ"כ ולמרות הכל, שום עצה, לא ממש מביאה את האדם לשלמות מלאה. אלא כל השיטות, הן רק מקדמות את האדם, מרמת אושר והצלחה כלשהי, לרמת אושר והצלחה אחרת. אך אף אחת מהן, לא מביאה את האדם לרמת אושר והצלחה כ"כ גדולה, עד שהאדם לא יכול להשיג עוד אושר והצלחה נוספים.

כי השלמות של הדבר, היא רק כאשר אי אפשר להשיג יותר מאותו הדבר. כי כל זמן שאפשר למלא את הכוס בעוד מים, הרי שהכוס לא מלאה בשלמות. והכוס מלאה בשלמות, רק כאשר לא ניתן להוסיף אליה עוד מים, בלי שהם ישפכו ממנה. ולהשיג אושר והצלחה בשלמות, פירושו, להשיג אושר והצלחה, בצורה כ"כ שלמה, עד שהאדם לא יכול להצליח יותר, ולא יכול להיות מאושר יותר, מאחר שהוא כבר הגיע לקצה האחרון של האושר.

ולרמת אושר שכזו, שום עצה בעולם לא יכולה להוביל את האדם. משום, שלא משנה כמה האדם יישם את העצות השונות, תמיד האדם יהיה מסוגל להיות מאושר יותר, לפחד פחות, להצליח יותר וכיו"ב.

וכאן יתבאר, מהי העצה האחת והיחידה, שיכולה להביא את האדם אל האושר המוחלט, ובעוצמה כ"כ חזקה, עד שהאדם לא יוכל להיות יותר מאושר, מאשר האושר שאליו הוא הגיע.

והדרך האחת והיחידה שיכולה להביא את האדם אל אושר בשלמות שאין שלמות אחריה, היא על ידי זה שהאדם הולך עד הסוף ועד הקצה האחרון ממש, של כל דרך באשר היא.

כי מצד האמת, זה לא באמת משנה באיזו דרך תלך, זה כן משנה כיצד תלך בדרך. שאם תלך בדרך הרחק הרחק, אך לא תלך בדרך עד סופה, לא תגיע אל סופה. אך מי שרוצה להשיג את השלמות, צריך להיצמד לדרך שלו עצמו, אבל שזה יהיה בשלמות. דהיינו, ללכת לפי האמת שלו, עד הסוף ועד הקצה האחרון.

והאושר של האדם, הוא חוויה סובייקטיבית ואישית בלבד. חוויה, שאינה תלויה במה שקורה מחוץ לאדם, אלא במה שקורה בתוך האדם. ומי שרוצה להשיג את האושר בשלמות, צריך לזכך את עצמו בשלמות פנימית. דהיינו, שהאדם בתוך תוכו, יהיה נקי לגמרי, ויהיה מסוגל להכיל את המציאות כפי מה שהיא, בצורה מלאה ובשלמות. שאז, אין שום קונפליקט בין רצונו של האדם לבין המציאות. שאז, האדם משיג את האושר המושלם.

וכדי לשנות את הפנימיות של האדם, לשם כך צריך האדם לעשות התבוננות פנימית, על האמונות ועל המחשבות שלו. כי האדם יכול לקחת את כל מה שהוא מאמין / חושב / יודע / מרגיש וכיו"ב. והאדם יכול לראות ולוודא, שאכן הוא חושב בצורה נכונה אמיתית וישרה. דהיינו, שהוא אכן מסתכל על הדברים כפי מה שהם באמת. והזיכוך הזה, מביא את האדם להסתכל למציאות בעיניים כפי מה שהיא, ולהכיל אותה כפי מה שהיא.

וכל השיטות והדרכים שיש בעולם, בסופו של דבר, מנסות לשנות את נקודת המבט של האדם על המציאות. כדי שהאדם יוכל להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהוא מכיל אותה וחי איתה בשלום. וזה המכנה המשותף של כל השיטות כולן. כי כנ"ל, בסופו של דבר, האושר אמור לבוא מבפנים. ולבוא מבפנים, זה אפשרי על ידי שינוי הסתכלות על המציאות.

והשיטות השונות, מציעות לאדם דרכים שונות להשיג את האושר. והדרכים האלו, הן במחשבה דיבור ומעשה. דהיינו, שיש דברים שהאדם צריך לעשות בפועל בעולם המעשי. ויש דרכים, שבהן צריך האדם לשנות את צורת הדיבור שלו. ויש דרכים, שבהן צריך האדם לשנות את צורת המחשבה שלו.

ועל האדם להבין, שכל העצות כולן, בין אם אלו עצות מעשיות, שבהן משנה האדם את צורת המעשים שלו בפועל, כגון לדוגמא: מצוות מעשיות, ובין אם אלו עצות מחשבתיות, כגון לדוגמא: אמונה עצמית / חשיבה חיובית וכיו"ב, בסופו של דבר, כל העצות האלו, כדי שהן יביאו את האדם לאושר פנימי ואמיתי בשלמות, לשם כך עליהן להעביר את האדם, תהליך פנימי של התבוננות פנימית אמיתית.

כי אושר פנימי אמיתי, לא יכול להיות תלוי במה שהאדם עושה, ואפילו לא במה שהאדם מאמין, או באיך שהאדם חושב. כי כל זמן שהאושר תלוי בצורת המחשבה של האדם, או בצורת המעשים של האדם, הרי שהאושר הזה, הוא זמני בלבד, מאחר שהוא יכול להתבטל בכל רגע. ואושר אמיתי, הוא כזה שלא יכול להתבטל לעולם, בשום מקרה שהוא.

ואם האדם חושב שפעולות כאלו ואחרות, יביאו אותו להיות מאושר מעצמו, דהיינו, להיות מאושר באושר שנובע מתוכו ללא כל מאמץ, הרי שהאדם טועה. כי פעולה חיצונית, לא יכולה בכוחה, להביא לאדם אושר פנימי, ללא כל מאמץ כלשהו.

וגם צורת חשיבה, כגון לדוגמא חשיבה חיובית, גם היא לא יכולה להביא לאדם אושר פנימי ללא כל מאמץ. כי היא מצריכה את האדם לחשוב בצורה מסוימת. ואם האדם לא יחשוב בחשיבה חיובית, הוא לא יהיה מאושר. ולחשוב בחשיבה חיובית, זה מאמץ, שהאדם צריך להתאמץ כל הזמן. שאם הוא לא יחשוב בחשיבה חיובית, ואם הוא לא יראה את חצי הכוס המלאה, אז הוא לא יהיה מאושר. ולכן, גם צורת מחשבה כלשהי, גם היא לא יכולה להביא את האדם לאושר בלתי תלוי, כי היא מצריכה את האדם להתאמץ כל הזמן, לחשוב בצורה כזו או אחרת, ולהאמין בדבר כזה או אחר.

וכדי שהאושר יבוא מעצמו, לשם כך הוא צריך לנבוע מתוך מקום מאוד עמוק ופנימי. מקום, שהוא עמוק יותר, אפילו מצורת המחשבה של האדם. כי גם צורת המחשבה של האדם, גם היא נובעת מדבר כלשהו. וצורת המחשבה של האדם משתנה. אבל בעומק הפנימי ביותר של האדם, שם, יש דבר, שאינו משתנה לעולם. וכאשר האדם מתחבר אליו, אז הוא מגיע לנקודת מבט נצחית על העולם, נקודת מבט שאינה משתנה לעולם.

וכל השיטות שיש בעולם, מטרתן היא לעורר את המחשבה וההתבוננות של האדם, להסתכל עמוק עמוק אל תוכו, עד לפנימיות העמוקה ביותר של האדם. עד שהאדם יצליח להסתכל על הדברים, מנקודת המבט הפנימית והעמוקה ביותר שיש במציאות, מנקודת המבט שאינה משתנה לעולם, נקודת המבט של המציאות עצמה על עצמה. דהיינו, נקודת מבט אובייקטיבית אבסולוטית ומוחלטת.

וכאשר האדם הולך בדרך רוחנית ובשיטה רוחנית כלשהי, על האדם לזכור תמיד, לא לעשות את מעשיו, כגוף ללא נשמה. דהיינו, לזכור, שבסופו של דבר, הוא אמור להתבונן עמוק אל תוכו, ולהגיע לנקודת יציבות רגשית פנימית ועמוקה, שבה, שום דבר שבעולם לא יוכל לפגוע בו. וזה אפשרי, רק על ידי התבוננות פנימית, על כל מחשבה דיבור ומעשה.

ותכלית העצות המעשיות, היא לעורר את המחשבה של האדם, תוך כדי שהוא עושה את מעשיו. ותכלית העצות המחשבתיות, גם היא, כדי לעורר את המחשבה של האדם, להתבונן עמוק אל תוכו, אל תוך צורת המחשבה שלו, ולגלות ולראות, מהיכן היא מגיעה. והמטרה של הפעולות המעשיות, היא לא הפעולות עצמן, אלא ההתבוננות שנלוות להן. והמטרה של החשיבה החיובית וכיו"ב, היא כדי שהאדם יתבונן עמוק אל תוכו, על צורת החשיבה שלו על המציאות.

וכאשר האדם הולך אחרי העצות הרוחניות, אבל הולך אחריהן מן השפה ולחוץ, על ידי זה האדם לא משיג את האושר בשלמות, אלא רק בצורה חלקית. כי כאשר האדם הולך בדרך רוחנית, אבל לא הולך בה עד סופה, דהיינו, לא מתבונן עמוק אל תוכו, אלא רק מאמין שהכל טוב, חשיבה חיובית, מאמין בעצמו וכיו"ב, כל שכן שעושה רק מצוות מעשיות כאלו ואחרות, בלי התבוננות פנימית, דהיינו, גוף ללא נשמה, על ידי זה האדם תמיד מרגיש תחושה של חיסרון פנימי.

ועל האדם ללכת עד הסוף ועד הקצה האחרון של הדרך הרוחנית שלו. דהיינו, לזכור, שהתכלית הסופית היא, להשיג שלמות פנימית, שאינה תלויה בדברים חיצוניים כלשהם. ושגם אמונה חיובית וכיו"ב, גם אלו דברים חיצוניים, מאחר שהם יכולים להשתנות כל הזמן. ועל האדם לזכור, שהוא...