מורים רוחניים מדברים על לעשות דרך ולהגיע לשחרור מסבל. השאלה היא האם השחרור מסבל קיים ברמה של אחדות, כלומר, רמה פנימית לחלוטין שלא באה לביטוי כלפי חוץ.

אלה כמה שאלות. בעיקרון שחרור מסבל היא עסקת חבילה. מי שמבטיח לך את ביטול הסבל, מבטיח לך גם את ביטול האושר, כלומר, בו זמנית מבטיח לך שלא תהיי שמחה משום דבר. זה ההיפוך שלו. אם אדם אינו סובל אז הוא גם אינו שמח.

האם ניתן לחוות אושר ללא סבל? אפשר אבל במצב זה לא תוכל לדעת שאתה מאושר. כדי לדעת שאתה מאושר אתה צריך לסבול. בחוקיות שאנחנו מכירים כך מחויב.

שאלה: ואם אתה יוצא מהחוקיות הזו, אולי יש מקום שבו יש אושר שלא קשור לחוקיות הזו?

יש מקום שבו חוקי הלוגיקה לא עובדים ושם אתה יכול לדעת שטוב לך בלי שיהיה לך רע. אבל כיון שחוקי הלוגיקה לא עובדים שם אתה יכול להיות בטוב שטוב לך, שאתה יודע שטוב לך בלי שיהיה לך רע אבל כיון שאין שם לוגיקה, בו זמנית גם רע לך. אם יצאנו מההגדרות ואין הגדרות, אז יכול להיות שיהיה לי טוב ואני ידע שטוב לי בלי שיהיה לי רע אבל מאחר שאין שם רע, בו זמנית גם רע לי.

כשמשתחררים מהסבל זה אומר שמשתחררים מהאושר. אלא מה, אם "משתחררים מהשכל" אז ניתן הכל אבל כשיכולים הכל כבר יש הכל. אנחנו גם רק באושר, גם רק בסבל, גם רק באושר וגם בסבל.

כעיקרון שחרור מסבל הוא שחרור מרצון. ללא רצון לא תסבול אבל ללא רצון גם לא תחווה אושר. זוהי עסקת חבילה. כשאתה משתחרר מהכל יש לך את כל הצורות. או שאתה ב... או שאתה בנפרדות בכל הצורות. אתה גם רק מאושר, אתה גם רק אלוהים, אתה גם רק עבד, ואתה גם רק חצי חצי, ואתה גם רק אחד, וגם טוב וגם רע... זוהי שלמות, זה הכל.

יש חופש מסבל אבל חופש מסבל הוא חופש משמחה.

שאלה: הרבה אנשים מגיעים לעולם הרוחני כדי למצוא אושר. רוב האנשים באים כדי להרגיש טוב.

טוב מוגדר. אבל אם אתה מפתח עוד משהו אתה מבין שזה כלום. ואז שאתה אומר שאם אתה משתחרר מהסבל רק אז אתה מאושר, לאותם אנשים קשה להבין את זה.

כשאומרים לאדם תשתחרר מסבל ומתכוונים להגיד לו תהיה רק שמח, זה שקר. לא ניתן להיות שמח באופן מוגדר ללא שום סבל. אפשר להגיד תשתחרר מהרבה סבל ויהיה לך הרבה אושר, אבל גם זה לא כל כך נכון כי האושר הוא רק פונקציה של הסבל. אדם שמח בהתאם למידה שבה סבל קודם. אתה נהנה מהאוכל בהתאם לכמה שהיית רעב. אין אפשרות אחרת.

שאלה: יש פה חוקיות מטרידה. עצם זה שיש חוקיות אני מוטרד.

תשובה: נכון. אבל יש מקום שאין חוקיות. שאני יכול לשמוח עד אינסוף בלי שמשהו יחסר לי לפני כן, כמו אלוהים, יכול לעשות בלי שיהיה לו חסר. אבל במקום של החוקיות הזו ניתן לשמוח עד אינסוף בלי שיהיה בזה חיסרון וזה הכי מושלם, אבל בו זמנית יכול להיות שיש לך גם חיסרון סופי. כי אם אין חוקיות אז אין הגדרה והכל יכול להיות.

בא נחדד. בן אדם נכנס ל"עולם של הרוחניות" כי בעצם הוא מנסה להפסיק לחפש. לא אכפת לו אושר, לא אכפת לו סבל, מהרצון להפסיק לחפש לשנות כל הזמן. לא משנה שאמשיך לסבול, אפסיק לרצות לשנות את זה. אבל אומר לך משהו מעבר, בסוף אתה גם מחפש וגם לא מחפש. מהצד שזה אחד אתה לא מחפש. מהצד שזה נפרד אתה מחפש ויודע שאין סוף לחיפוש. אתה מבין שאין סוף לחיפוש אבל אתה יודע שהחיפוש הוא לא אמתי באופן מוחלט. זה מה שאני מוכר. אני מוכר את ההבנה, את החוויה שמצד אחד אתה באחדות, לא מחפש שום דבר, הכל אחד, לא יודע שום דבר, לא מבין שום דבר, הכל אחד ואז אין שום שאלה, טוב לך, רע לך, הכל אחד. בו זמנית יש גם את הצמצום. שיש שאלות, ואני יודע שלעולם לא יהיו להן תשובות. אבל הדרך לאזן את זה היא להגיד שאין שאלה.

שאלה: אז ההבדל בין המצב הקודם, זה שלפני וזה שאחרי, כלפי חוץ זה בדיוק אותו דבר?

תשובה: כלפי חוץ זה לא אותו דבר. לא בדיוק אותו דבר. השולחן פה אותו דבר, בין אם יש אחדות ובין אם אין אחדות. זה אותו דבר, בסוף יש פה שולחן.

שאלה: האם הוא שינוי פנימי בהכרת האחדות...