דיכאון / יאוש / עצבות. מהו הדבר החיובי שיש בהם שבגללו האדם נמשך אליהם?

הדבר החיובי שיש בדיכאון / עצבות / יאוש הוא החיפוש העצמי של האדם וחוסר הרצון של האדם לחיות בשקר.

כאשר האדם לא רוצה לשקר את עצמו, הוא נופל לדיכאון.

כאשר האדם לא משקר את עצמו בשלמות, באותו הרגע הוא כבר מרגיש טוב. אך עד שזה קורה, האדם נופל לדיכאון וכולי.

ומדוע כאשר האדם לא משקר את עצמו, הוא נופל לדיכאון ולעצבות?

תשובה: משום שמצד האמת שום דבר לא טוב באמת בחיצוניות של העולם.

ז"א מי שמסתכל על התכלית של כל דבר, מגלה שאין בעולם החיצוני שום דבר טוב אמיתי שאפשר לשמוח בגללו.

כאשר האדם משקר את עצמו, הוא נהנה מטוב דמיוני ומזויף.

מה הבעיה בליהנות מטוב מזויף?

תשובה: כי ההנאה אינה מושלמת.

ז"א לא משנה מה האדם יעשה, הוא לעולם לא ירגיש תחושה של שלמות.

כאשר האדם קולט את זה יש לו 2 אפשרויות.

אפשרות 1 לחיות בשקר ולהמשיך ליהנות מטוב שקרי שאינו מספק תחושה של שלמות מוחלטת.

אפשרות 2 לחפש את האמת ולהפסיק ליהנות מהטוב הרגעי / דמיוני / שקרי.

כאשר האדם בוחר באפשרות של החיפוש העצמי, דהיינו, האדם בוחר שלא לקבל את זה שהוא לא מרגיש שלמות, במצב כזה, עד שהוא מגיע אל השלמות הוא מרגיש עצבות / דיכאון וכולי.

וכאן על האדם לדעת כי עליו להמשיך לחפש.

ז"א הסיבה שהאדם בעצבות, היא רק משום שהוא מחפש את השלמות ולא מוכן להתפשר על מה שאינו מושלם.

האדם לא מוכן לקבל טוב שאינו מושלם באמת.

לא משנה מה האדם יעשה, הוא תמיד ירגיש תחושה של חסר.

כאשר האדם מבין את זה ועדיין מחפש שלמות, הוא נופל לעצבות.

אבל זה כמובן הכרחי בדרך אל השלמות האמיתית שקיימת.

הדרך להגיע אל השלמות היא על ידי מחקר ואימות של כל הנחות היסוד שיש לאדם על המציאות.

הסיבה היחידה שרע לאדם ושאינו מרגיש שלמות, היא משום שהוא אינו רואה את המציאות כפי מה שהיא באמת.

הסיבה העיקרית היא משום שהאדם תופס את עצמו כמשהו נבדל מהמציאות.

כל זמן שהאדם רואה את עצמו כחלק נפרד מהמציאות בצורה כלשהי, כל זמן שהאדם חושב שיש מציאות + הוא עצמו, הרי שתמיד הוא ירגיש חסר.

בכל מקרה, כאשר האדם מאמת את צורת המחשבה שלו, דהיינו, רואה את עצמו ומבין את מהותו באמת, דהיינו, מבין את המהות האמיתית של התודעה שלו, באותו הרגע הטוב האמיתי מתגלה...